הכנה מנטאלית לריצת מרתון
בהיבט המנטאלי, כדי להתמודד עם אתגר המרחק העצום בריצת מרתון, הנטייה היא לחלק את המרוץ לשתי חצאים, אך אנו יוצאים לדרך וגם 21 ק"מ נראים רחוקים וארוכים מתמיד
השלב הבא הוא להתמקד כול 10 ק"מ ואף זה נראה ארוך
וכך גם כול 5 ק"מ ואף כול ק"מ נראים ארוכים וממושכים מתמיד
כמו בחיים כך גם בריצה, הדאגות והחששות צפות כשאנו חוששים מהישנות של אירועי מעבר או מאי יכולתנו להתמודד עם משברים העתידים לבוא –
האם? ו:כיצד? אצליח להתמודד.
כאשנו חוששים הגוף מתכווץ, כשאנו דואגים הגוף נדרך
כשאנו ב: כאן ועכשיו אין דאגות, אין חששות אין לבטים
אז מה זה להיות ב:כאן ועכשיו בריצת המרתון
להיות ב: כאן ועכשיו זה להיות בצעד
זה לשים לב לריצה עצמה, לשים לב לגוף, לשים לב לסגנון הריצה, לשים לב לקצב הריצה, לשים לב לנשימה, לשים לב לתנועת הריצה.
כשאנו ממוקדים בצעד, בריצה, אין זה אומר שאנו לא מודעים למרחק שגמענו, וכמה ק"מ עוד נותרו לנו או באיזה קצב אנו רצים אלא שזה לא המיקוד אלא הרקע
כשאנו שמים לב לריצה, הרץ נעלם ואנו הופכים להיות הריצה עצמה.
הדאגות צפות כשהחשש עולה : האם אני אצליח לסיים את הריצה וכתוצאה הגוף מתכווץ והריצה נהפכת למפרכת עוד יותר
כשאנו הופכים להיות הריצה עצמה, אז ריצת המרתון (והחיים) הופכים לריצה ללא קו סיום, ללא מטרה ( סיום, תוצאה, מקום) – הריצה היא המטרה