השמנה דיאטה הורדת משקל
האם תעשיית הדיאטות אכן מוליכה שולל את הציבור? עדויות לכך פורסמו בכתבות תחקיר ששודרו לאחרונה במספר ערוציהתקשורת. נושא המשקל והדיאטה אכן תופס מעמד של "פריים טיים" לא רק בערוצי התקשורת אלא כמובן גם בחיינו. מספר התוכניות העוסקות באוכל ובמזון רק ממחיש את מרכזיותם בחיינו.
כבר לא מדובר בהשלכות הבריאותיות, אלא מדובר בלוק, במראה ולזה, מסתבר השפעה מכרעת בשיקולים למציאת פתרון לבעיית המשקל. אנו מוכנים להוציא את מיטב כספנו ולרוב נופלים בפח לכמוסות ואבקות שווא שלרוב מרוקנות את כיסנו ומסכנות את בריאותינו.
שוק הדיאטות מוצף ובכול יום אנו מתבשרים על דיאטה חדשה- אשכוליות, אבטיח, אורז, חלבונים, תא טיבטי, גלולות, אבקות ואף מרחיקים לכת עד כדי ניתוחים לקיצור המעי ושאיבות שומן. מחקרים מראים ש- 90% מהאנשים העושים דיאטות חוזרים למשקלם הקודם. צר לי להיות האחד שמאכזב אתכם, דיאטה לא עובדת, נקודה.
הבא נהייה כנים, הרי כול אחד ואחת יודעים בדיוק מה, כמה ומתי צריך לאכול. הרי כולנו יודעים איזה מזונות מזיקים לבריאותינו ועל אף זאת מתנהגים אחרת. וכאן נשאלת השאלה :למה? אם אנו יודעים מה מזיק לנו, למה אנו ממשיכים להתנהג כך?
הרגלי האכילה שלנו הינם התוצאה ולא הבעיה. הבעיה במרבית הרגלי האכילה נובעת ממשקעים רגשיים ובעיות בדימוי העצמי. אנו אוכלים כי משעממם לנו, אנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו וכשאנו אוכלים לפחות אנו יודעים מה אנו עושים. אנו אוכלים כי כרגע אנו מדוכדכים ואולי קוביית שוקולד תגרום לנו להרגיש פחות מדוכדכים, אולי לכמה שניות. אנו אוכלים כי אנו חיים בתחושה שחסר לנו, שאנו לא שבעים ואולי איזה סטייק ימלא חוסר זה, אולי זמנית.
אנו אוכלים כי אין לנו אנרגיה ואולי איזה חטיף או איזה משקה ממריץ ירומם אותנו, אולי, אך לאחר כול התרוממת יש גם נפילה. האוכל משמש עבור רובנו כסם לדיכוי ובריחה ממצבנו הרגשי. לכן, כול עוד לא נתייחס למשקעים הרגשיים אנו נמצא עצמנו מתרוצצים מדיאטה לדיאטה מכדור לאבקה.
לדימוי העצמי שלנו השלכות על מגוון של היבטים בחיינו ובכלל זה גם על הרגלי האכילה שלנו. כשהדימוי שלנו נמוך אנו יכולים להצדיק זאת באכילה מופרזת, כי עודף משקל גורם לנו להיות דחויים ובכך נותנים צידוק לתפישתנו. פעמים, תפישה זו יכולה להוביל להתנהגות הפוכה, הרעבה עצמית.
רגש יוצר דחף בגופנו המניע אותנו לפעולה. כשרגש זה אינו נעים או קשה, הדחף ההתנהגותי הוא אוטומאטי ואנו אוכלים באופן אובססיבי ואוכלים אוכל המזיק לבריאותנו. כדי להפסיק את האכילה האוטומטית, שבכול פעם שאנו מוצפים ברגשות הקשים להכלה אנו אוכלים ללא הכרה, יש להגביר את המודעות לדפוס התנהגות זה. אנו יכולים להזיק לעצמנו כשאנו לא מודעים אך איננו יכולים להזיק לעצמנו מתוך מודעות. מודעות כשלעצמה מפסיקה כול התנהגות הרסנית.
מהיום בכול פעם שאתם מכניסים אוכל לפה פשוט עצרו לרגע והסתכלו עליו, ואכלו. בהמשך לפני שאתם מכניסים אוכל פשוט תשאלו את עצמכם "האם האוכל הזה בריא לי?" או "האם אני באמת רעב?" ואכלו. אל תילחמו בדחף לאכול, כי כול ניסיון להדחיק אותו רק יגביר את המתח בגוף שימצא עצמו בדפוס הרסני אחר. אט אט תתחילו להביא יותר מודעות להרגלי האכילה.
אתם תהיו מופתעים לגלות עד כמה הרגלי האכילה הינם תוצאה של דחפים רגשיים. באם נחשפתם אפילו פעם אחת אז סביר להניח שאתם נוהגים כך באופן קבוע. גם כאן, אל תהיו קשים עם עצמכם ואל תשפטו את עצמכם.
הבחירות שלנו משפיעות על בריאותינו, אך כשאנו פועלים מתוך דחפים רגשיים אין לנו בחירה ואנו נוהגים מתוך דפוסים הרסניים. מודעות מפסיקה התנהגות זו ופותחת אותנו לאפשרות של בחירה, בחירה בבריאות.
הכותב : ד"ר שמי שגיב כירופרקט מומחה לרפואת ספורט
B.Sc תואר ראשון פיזיולוגיה של המאמץ
M.Sc תואר שני ביומכניקה של הספורט
נציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס בריצת המרתון אלוף ישראל במרתון ואלוף ישראל בטריאתלון ( ק. גיל)