לחגוג את הייחודיות ולא את העצמאות

עצמאי בשטח 1bfa09f73aced54140ffe471ed8fd2ad

בעבורי, כאשר אני רוצה לבדוק מושג כל שהוא, אני תמיד פונה אל חוכמת הגוף. הביולוגיה של הגוף אינה רק מסבירה תהליכים פיזיולוגיים אלא אף מסבירה את תפקודנו ברמה הפסיכולוגית והחברתית. כאשר אני מהרהר במושג, בערך : עצמאות, אני תוהה, האם יש באמת מצב שכזה, בגופנו, בו תא או איבר או אף אדם, הוא אכן עצמאי.

בהגדרה, על פי מירב המילונים המובילים, עצמאות היא מצב של: עמידה ברשות עצמו, אי תלות באחרים. אני שואל את עצמי, האם יש מצב שכזה, בגופנו, בו תא או איבר, אכן עומד ברשות עצמו ואינו תלוי בתאים או באיברים אחרים. ובכן, אין מצב כזה.

אומנם, וזאת לצרכים אקדמאים, המדע מלמד על תפקודו הבודד, לכאורה, של התא או האיבר. אך אין למעשה מצב בו תא יכול לשרוד ללא השיתוף של תאים אחרים. תפקודו של כל תא וכל איבר הינו ביחס לשלמות התפקודית של האורגניזם. כל תא ואיבר הם ייחודיים אך הייחודיות שלהם היא ביחס לשלמות התפקודית של האדם. 

אך, למעשה, כן, ישנם תאים שהם עצמאים לחלוטין, שאינם מתפקדים בהרמוניה עם שאר תאי הגוף. תאים אלו הם תאים סרטניים. תאים סרטניים מתפקדים ללא קשר לשאר מערכות הגוף. תאים אלו זוללים את משאבי הגוף ומייצרים סביבה המזהמת ומובילה לכיליון האורגניזם. בלי התחשבות! תאים אלו כל כך עצמאיים עד כדי כך שאפילו מערכת החיסון אינה מסוגלת לתקוף אותם.

ברמה החברתית, האם יש מצב בו האדם אינו תלוי בחברה בה הוא חי. האם יש מצב בה חברה או מדינה אינה תלויה בשאר מדינות העולם. אין מצב. למעשה, כן, יש מצב. רק שבוע שעבר ציינו את יום השואה, שבו משטר – נאצי, שנהג כמו תא סרטן, ניסה לכלות את שאר מדינות העולם ובסוף הוביל לכיליונו עצמו ולכיליון תרבויות.

הצורך "לחגוג", לציין, עצמאות, לרוב נובע מכך או שאנו לא מכירים בערך שלנו עצמנו או, מכך שאנו חיים בתחושה שהחברה אינה מכירה בערך שלנו. תפישה זו לרוב מובילה או למצב של מגננה או למצב של התנשאות והבדלה.

אז אם לא את עצמאותנו, מה כן אפשר לחגוג? אפשר לחגוג את הייחודיות שלנו ואת התרומה שלנו למארג הגלובלי. ויש לנו, כחברה, כמדינה, בלא מעט סיבות טובות לחגוג את התרומה הייחודית שלנו למארג הגלובלי. ואין צורך כאן לפרט את הרשימה.

עם זאת יש לזכור, שאף תא בגופנו אין לא עליונות על תאים אחרים. על אף ייחודיותם, כל תאי הגוף באו מאותו תא!! לכן, ביום העצמאות הזה, הבה נכיר ונחגוג, את הייחודיות שלנו, את התרומה שלנו ואת הקשר שלנו למארג הגלובלי. כשם שאנו רשאים לחגוג את הייחודיות שלנו, אנו צריכים להכיר שכך כל חברה ותרבות היא ייחודית וגם לה יש את התרומה שלה.

 זו ההחלמה שלנו לחברה למודת טראומות (מחלות).

By | 2016-05-09T10:39:56+00:00 מאי 9th, 2016|כללי|1 Comment