שיפור יכולות מנטאליות – בספורט ובחיים
כספורטאים ובכלל אנו מודעים לחשיבות היכולת המנטאלית אם בשיפור בביצועי הספורט, שבירת שיאים חדשים, או בחיים – בקריירה בלימודים .
כולנו מכירים את הסיסמאות כמו: "תהיה חזק בראש", או, "זה הכל בראש שלך", או, "שהשריר החשוב ביותר זה השריר בין האוזניים שלך".
אז מה זה יכולת מנטאלית? וכיצד משפרים יכולות מנטאליות?
אך, ראשית, חשוב לציין, שלוב קיים בלבול בין תכונות אופי כמו: נחישות, התמדה, ויכולת מנטאלית.. ושפעילות ספורט אינה בונה אופי, אלא, תכונות האופי באות לידי ביטוי בספורט או באתגרים שהחיים מזמנים עבורנו.
אז מה היא יכולת מנטאלית? יכולת מנטאלית היא היכולת למקד, אנרגיה.
מה זה אומר? חישבו על מים זורמים בנהר. היכולת למקד את זרימת המים דורשת שלנהר יהיו גדות. הגדות תוחמים וממקדים את זרימת המים.
ללא הגדות, המים היו זורמים לכל עבר.
גדות הנהר מבטאים את היכולת המנטאלית. והרובד המנטאלי בעזרת מערכת העבצבים מייצר תבניות, ודפוסי פעולה, ממוקדי מטרה.
דוגמה נוספת. המערכת המנטאלית כמוה כמערכת ניווט ווייז (waze). אם אני נמצא בנקודה אל"ף וברצוני להגיע לנקודה בי"ת, המערכת המנטאלית מחשבת ומשכללת מיליוני פיסות מידע ויוצרת מסלול, התנהגות, שיביאו אותי אל היעד בדרך הקצרה, ופעמים, כמו בריצות ארוכות, בדרך החסכונית ביותר ברמה האנרגטית (קלורית), אל היעד.
על מנת שנוכל להגיע למיצוי הפוטנציאל אם בכושר הגופני או בכל פעילות אחרת יש צורך להביא את המיקוד אל הפעילות עצמה. בנוסף, היכולת של מערכת העצבים ליצר קשרים עצביים חדשים תלויה ברמת המיקוד. אם בריצה, אני משוחח עם חברים, או מביט בטלוויזיה, או רץ עם אוזניות, השפעת האימון נחלשת.
אז, בזמן ריצה, או בכל פעילות אחרת במה אתם ממוקדים?
כפי שאתם לבטח מודעים לכך בזמן ריצה, או בכל פעילות אחרת, ניתן להתמקד כמעט בכל דבר. ניתן להתמקד ב: כמה ק"מ רצתי וכמה ק"מ נותרו,
באיזה קצב אני רץ?, מה הדופק שלי,
על העלייה המאתגרת בעוד נספר קילומטרים,
מה אכלתי לארוחת הבוקר, על פגישת עבודה שהייתה או שמתוכננת, למי עלי להתקשר בסוף הריצה.
גם בזמן תחרות, אנו יכולים להתמקד ביריבים מקדימה או מאחורה, ניתן להתמקד בהצלחה או בכישלון
אני כאן, בריצה, אבל המיקוד כלל במקום אחר לגמרי. ואיך אומרים: להיכן שאתה מתמקד, לשם, האנרגיה תזרום.
בכל פעם שהמיקוד אינו בריצה, בפעילות, נפגעת יכולת מיצוי הפוטנציאל שלנו.
הרובד המנטאלי תמיד, תמיד, תמיד, במיקוד. אין מצב שבו אנו ערים ואיננו ממוקדים. העניין להיכן המיקוד מופנה? ומדוע?
אז, מדוע איננו יכולים להישאר ממוקדים בעשייה העכשווית? בריצה? זה קורה בגלל מספר סיבות – 1- אנו חושבים שמה ששם (קו סיום) יותר חשוב מהריצה עצמה,
2- חוששים מהמשברים העלולים לצוף, ובאופן רפלקסיבי, מסיטים את המיקוד אל הסכנה, או כישלון.
3- אנו גם מסיטים את המיקוד כי יש משהו בנו -חוסר אמון, שאנו לא סומכים על עצמנו, על הגוף שלנו, וחשים צורך להיות בשליטה. בכך, הריצה וגם והחיים, הופכים למפרכים ולא ממש כיף לרוץ כך.
מניסיוני המקום שאליו אנו צריכים ללמוד להביא את המיקוד ויביא לשיפור משמעותי בהישגים הוא: אל הגוף. בריצה, נסו להביא את המיקוד אל הנשימה, לתנועות הגוף, לקצב הגוף, לתחושות הגוף. הביאו את המיקוד אל הדופק, ולא, אל המד-דופק. מחקרים מראים שספורטאים המתאמנים עם מד דופק פוגעים במיצוי הפוטנציאל שלהם.
היכולת להביא את המיקוד אל הגוף תאפשר לך להיות בתשומת לב לכך שאולי משהו בתפקוד הגוף לקוי ואולי יש צורך בהתאמות, כמו, שינוי סגנון ריצה, או שאולי אתה מכווץ ושיש צורך לשחרר, או שאולי הקצב גבוה ויש צורך להאט.
בתחרות, בוודאי, שנרצה להביא את המיקוד אל המתחרים, לקילומטרים שחלפו או שעוד נותרו, אך זה הרקע, מה שבחזית המיקוד זה תשומת הלב אל הגוף.
הדבר הראשון שתבחינו כשתנסו להביא את המיקוד אל הגוף הוא, עד כמה אנו לא ממש כאן, בריצה.
זה בסדר. תבחרו היבט מסוים בגוף ופשוט למדו להביא את המיקוד לשם.
המיקוד שוב ירצה לברוח, אך, בעדינות וללא מאבק ושיפוט, החזירו את המיקוד לגוף. אט אט תרגישו איך הריצה (והחיים) מתחילה לזרום.