המפתח להחלמה – להחלים את הילד הפגוע
בכולנו קיים ילד פגוע – ילד שחש לא נאהב, לא מוערך, נבגד, נטוש. הילד הפגוע מסמל את המעבר שלנו מעולם הילדות – תמימות, יצירתיות, אל עולם הבוגרים. זהו המעבר, היציאה, מגן עדן. מעבר זה הינו אוניברסלי, קיים בכל עם ותרבות, ולאורך ההיסטוריה האנושית.
את הילד הפגוע אנו מנסים להסתיר בכל מאודנו. אך ילד זה מנהל אותנו. כמתבגרים, פתחנו אסטרטגיות וקיבלנו החלטות כיצד להחביא את הילד הפגוע – " אהיה חזק", "אהיה איש חשוב", "אהיה אלוף", וזאת כדי שאנשים יעריכו אותי.
הילד הפגוע כל כך מודחק, עד כדי כך שאף אנו לא ממש מודעים או מתכחשים לקיומו. אך אנו יכולים לקבל הצצה אל הילד הפגוע בהתפרצות של כאב, מחלה או משבר. מתח לנסיבות האירוע, הסימפטומים, תמיד אנו מוצפים עם ההרגשה של הילד הפגוע.
אנו יכולים לזהות זאת בכך שאנו שואלים את השאלה: מה מדאיג אותי במחלה? למה האירוע הזה גרם לי לתחושה לא נעימה? אט אט תעלה ההרגשה המלווה את הילד הפגוע.
כאשר ההרגשה עולה, כל שנותר לנו זה ללמוד להיות, להכיל את ההרגשה. ברגע שנוכל להיות עם ההרגשה: שחש לא נאהב, לא מוערך, נבגד, נטוש, אט אט המטען הרגשי יתחיל להשתחרר. וזהו המפתח להחלמה. כי רק ברגע שנוכל להרגיש, נוכל להחלים. ורק אנו יכולים לעשות זאת, להרגיש, בעבורנו.