שד- לכרות או לא לכרות
הצעד הדרמטי ומעורר המחלוקת שבו נקטה השחקנית אנג'לינה ג'ולי, כשהחליטה לכרות את שדיה, עורר שיח ציבורי נוקב בכול הקשור לדרכים להתמודדות עם מחלת הסרטן ועד כמה רחוק אנו מוכנים ללכת במלחמתנו במחלה. עם זאת, אין להטיל כול ביקורת ולשלול את החופש בהחלטה של כול אישה, ואיש, בכול הנוגע לגבי הצעדים שעליהם לנקוט לשמור על בריאותם. אך ללא ספק שדיס-אינפורמציה, וטקטיקה של הפחדה היוו גורם מכריע בשכלול הפקטורים שהביאו להחלטה – לכרות.
סרטן, ובכלל זה סרטן השד היא אינה מחלה מקומית!!!. סרטן הינה מחלה סיסטמית, מערכתית, המוצאת ביטוי בנקודה החלשה במערכת. סרטן נגרם עקב חומציות יתר מערכתית הפוגעת בעיקר באיברים הפעילים מטאבולית והורמונאלית. בנוסף, כדי להתמודד עם החומצה, הגוף מנתב את החומצה אל רקמות שומנית , שהשד ברובו בנוי מרקמה שומנית. רקמה שומנית סופחת את החומצה.
כריתת השד רק תמנע, זמנית, אולי, מהמחלה להתבטא בשד ואולי, בהמשך, תתבטא דרך איבר אחר בגוף. כמו פיצוץ בצנרת, ניתן לסתום ולחזק את מקום הפיצוץ, אך במידה והלחץ יתעצם זה יתפוצץ ממקום אחר.
טיפול במתח וחרדה, טיפול בקשיי שינה, טיפול בכאב, טיפול בלקויות קשב וריכוז,
טיפול בפיברומיאלגיה, טיפול גוף נפש, טיפול בקשיי נשימה אסטמה, טיפול בעייפות ותשישות
הטיפול בסרטן השד הוא במניעתו. מניעה של סרטן היא בהצלחה לשמר את המאזן הבסיסי בגופנו. שמירה על המאזן הבסיסי בגוף הינה הבסיס לבריאות. הגורמים התורמים לעליה בחומציות הם התזונה, איכות האוויר שאנו נושמים (מזהמים) והמצב הרגשי- נפשי. מעבר לתזונה ולאיכות הסביבה הגורם המכריע ביותר התורם לעלייה במצבורי החומצה בגופנו זה מצבנו הרגשי-נפשי. במצב של מתח גופנו מוצף בהורמונים (אנדרנלין, קורטיזול) אשר מגבירים את יצור החומצה. לרוב מצב רגשי הינו מצב מצטבר ומתמשך ובכך אינו מאפשר לגופנו להתנקות מהרעלים החומציים. המצב המנטאלי מושפע אף הוא כמובן ממצבנו הרגשי ומשפיע על המשך ייצור החומצה. אנשים השרויים בדאגות, במחשבות בלתי פוסקות על העבר או על העתיד תורמים להגברת מצבורי החומצה. המצב הרגשי-מנטאלי שבו אנו מצויים מסוגל לגרום לעליה ברמת החומציות יותר מאשר כל התזונה יחדיו.
הטיעון הגנטי, לגבי נשאיות הגן הקשור לסרטן השד, אינו יכול, בשום מודל גנטי, להסביר את העלייה החדה במקרי הסרטן בעולם המערבי. מוטציה גנטית מתרחשת לאורך מספר דורות. לכן, רק מודל סביבתי –חשיפה למזהמים, שינויים תזונתיים, לחץ ומתח, יכול להסביר את העלייה החדה. הגנים מושפעים מגירויים סביבתיים ומתאימים עצמם לשינויים. לכן, הטיפול והמניעה מחייב זיהוי כול אותם גורמים המשפיעים על העלייה במפלס החומציות בגוף.
עולם הרפואה, הנשלט על ידי תאגידים כלכליים רבי השפעה, פועל מתוך טקטיקה של הפחדה. "אם לא תעשה כך אתה עלול להיות משותק" או "נכה", או "אתה מסכן את הבריאות" ועוד הפחדות. החיים והבריאות לא הופקדו בידי גוף מסוים ואף אם יהיה הוא משכיל ומדען מהשורה. עלינו לבטוח ביכולת הריפוי המולדת, העצמית, שקיימת בכול אחד ואחת מאתנו.
מה לעשות, תאגידים אלו ברובם נשלטים על ידי המין הזכרי ומכאן גם ניתן להבין את אופי ההחלטות המתקבלות בחדרי ישיבות ההנהלה. מעניין היה לראות אם חברי ההנהלה היו מקבלים החלטה או המלצה לכרות את איבר המין שלהם כדי להימנע ממחלה כזו או אחרת. לא בטוח בכלל.
לכרות שד זה לכרות ברית עם המחלה. הצלקת כמוה כהזדהות עם המחלה. כמו דור שני או שלישי של ניצולי שואה המקעקעים את ידיהם- בכך הם הופכים, כורתים, עצמם כניצולים. ללא ספק גופה של האישה היא הבחירה שלה ושלה בלבד. אך כריתת השד הינו גם תסמין למצב שבו האישה מושפעת מגחמות הסביבה. אז עד לפני מספר שנים כולם רצו להגיל – חזה, היום כולם רצות להקטין.
אז יאמרו: "זה רק שד", כן אבל זה מתחיל מזה והיכן זה יכול להסתיים. עד כמה רחוק נלך, מה עוד נצטרך עוד לכרות. אם המצב הבריאותי מחייב תהליך כירורגי של כריתה אז יתכן וזו ההחלטה הנכונה. בריאות היא חופש ואחריות. חופש לקבל החלטות בריאות ואחריות (שלי, ולא של אחרים) לקבל החלטות שיקדמו את הבריאות שלי.
הכותב : ד"ר שמי שגיב כירופרקט מומחה לרפואת ספורט
B.Sc תואר ראשון פיזיולוגיה של המאמץ
M.Sc תואר שני ביומכניקה של הספורט
נציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס בריצת המרתון אלוף ישראל במרתון ואלוף ישראל בטריאתלון ( ק. גיל)