בשבועות האחרונים פורסמו בערוצי הטלוויזיה המובילים כתבות תחקיר, בפריים טיים, העוסקות בבריאות הילד והמשפחה – לקויות קשב, תזונה. מעבר לנתוני התחלואה המדאיגים שהוצגו בכתבות אלו, התמונה המדאיגה שעלתה מכתבות אלו היא: שאף גוף, אף גורם, אינו לוקח אחריות. לא המערכת – חינוך או בריאות, לא ההורים ולא האזרח. כאילו יש כאן איזה קונספירציה ותחושה של חוסר אונים בכול הנוגע לבריאותנו.
ככה זה שלא לוקחים אחריות. ככה זה כשאנו מסמיכים גוף או גורם לקחת אחריות על מה שרק אנו יכולים להיות אחראים עליו – בריאות. בריאות שייכת רק לי, לך, לכולנו. בריאות זה משהו שנולדנו אתו ולכן אף אחד לא יכול לקחת זאת מאתנו ולא יכול להיות אחראי, בשמנו, על זה. איכות הסביבה שייכת לטבע ולא למשרד לאיכות הסביבה!
אז הבה נבהיר נקודה חשובה בכול הנוגע לבריאותנו: בריאות היא 100% אחריות. לא 90%, 100 אחוז. כי כול מה שהוא פחות ממאה אחוז תמיד ישאיר פתח להאשמות- זה גנטי, זה משפחתי, זה המזג אוויר, זה המזל שלי. כול מה שהוא פחות ממאה אחוז תמיד יגרום לנו לסגל התנהגות חסרת אחריות בכול הנוגע לבריאות שלנו! השאלה שצריכה, כאן להישאל היא: האם אנחנו מוכנים לקחת את הגה הבריאות בידיים שלנו? האם יש לנו את הידע והכלים לכך?
התפישה של מערכת הבריאות כמו גם החינוך, במבנם הנוכחי, היא: שהאזרח הקטן אינו יודע מה טוב או לא טוב בעבורו; שאין בידיו את הידע והכלים לקבל החלטות בכול הנוגע לבריאותו ותפקיד מערכת הבריאות הוא לקבל החלטות בעבורו ולספק לא את הכלים הנחוצים לשמור על בריאותו. מערכות אלו גם בנויות מהתפישה שהאזרח עלול לטעות ולגרום לנזקים וכתוצאה למחלות, ותפקיד המערכת היא לספק את המטפלים – מקצועיים ומוכשרים, והטיפולים הנדרשים כדי לתקן את הנזקים.
יש כאן מצב טרגי משהו. מצד אחד ויתרנו על הבריאות שלנו ומנגד מערכת – בריאות, המושתת על כך שאנו נתנהג באופן לא בריא, לא אחראי, ונגרום למחלות. האם זה יכול להיות ההסבר להמשך העלייה הגואה בתחלואה בחברה המערבית?! שווה לבדוק.
המילה, התואר, "דוקטור" לקוח מהמילה הלטינית דוקטרינה – אסכולה, חינוך. הפירוש המקורי של התואר דוקטור הוא: מחנך. דוקטור היה מחנך לבריאות, לאורח חיים בריא ולחיים בריאים. מן הסתם המקום שבה נמצאת, כעט, מערכת הבריאות מהרעיונות המקוריים שעליה נוסדה, מעת רחוקים.
יש צורך בשינוי בגישה, בתפישה. לדוגמה, מרביתם המכריע של המשאבים התקציביים מופנים לחקר מחלות, לפיתוח תרופות חדשות, לטיפולים חדשניים ובלהכשיר מטפלים בלטפל במחלות. מנגד, אחוז מזערי מהמשאבים מופנים לבריאות עצמה, לחינוך לבריאות, למניעה. במדינות ששם מדיניות החינוך לבריאות מיושמת, כבר רואים בירידה בתחלואה.
אך השינוי צריך להגיע מכול אחד ואחד בכך שנתחיל לקחת אחריות על הבריאות שלנו. אם בעבר המידע הרפואי היה נחלתם של מטי מעט – רופאים, ובשפה לא מובנת, כיום, המידע פרוש לעיני כול – אינטרנט, רשתות חברתיות. אם בעבר היו אלו רק הרופאים שהיו הסמכות הבלעדית בכול הנוגע לבריאותנו, כיום, יש מבחר מגוון רחב יותר של טיפולים ומטפלים שיכול להציע גישות שונות.
נכון, בסופו של דבר זו ההחלטה שלי ושלך באיזה ערוץ טיפולי לבחור. אך החלטה שבאה ממקום של אחריות היא עצמה. בהתחלה, כשאנו נוטלים את הגה הבריאות בחזרה לידיים, כן, יתכנו מעט חששות. אך אט אט, תחושת האי-וודאות תתחלף בתחושה של עצמה וכוח. זה כוח החיים. זה הכוח הנדרש כדי להביס כול מחלה.