פציעות ספורט – הראיה המערכתית

פציעות ספורט – הראיה המערכתית

 

הנטייה המידית בפציעה כל שהיא זה להסתכל על מקום הפציעה  ולהסיק ששם גם הבעיה. נטייה זו נובעת מהגישה המכאניסתית שהיכן שנשבר, נמתח, נקרע, שם גם הבעיה ושם גם צריך לתקן. תפיסה זו נכונה כשמדובר בפציעות חבלתיות. אך כשמדובר בפציעות על רקע שחיקה ומאמץ, המהווים את מרבית מקרי פציעות הספורט והסיבולת,  מדובר בעומסים המצטברים הגורמים לליקויים מערכתיים הפוגמים בהתנהלות הגוף כולו.

העומסים המערכתיים המצטברים ובסופו של דבר מתנקזים אל הנקודה החלשה במערכת ושם גם הפציעה. אך מקום הפציעה, הסימפטום, אין בו כדי להגיד ששם גם הבעיה. הבעיה, בה' הידיעה, הינה העומס המערכתי, ההתנהלות הלקויה.

כשבוחנים את מכלול המרכיבים התורמים לעומסים המערכתיים יש כמובן להתייחס  גם לסוג הפעילות ולמבנה האנטומי של הספורטאי. הטיפול הסימפטומטי מתייחס למקום הכאב כאשר הטיפול בראייה המערכתית לוקח בחשבון את התנהלות הגוף ובעיקר את מצב מערכת העצבים כמערכת האחראית על ניהולו.

שרשרת אופניים הנמצאת תחת עומס תקרע בחולייה החלשה. הבעיה, זה העומס, החוליה השבורה זה רק התוצאה, הסימפטום.  כך גם גופנו. גופנו נתון לעומסים מצטברים הנובעים מעומסי האימון ובנוסף, לעומסים הנובעים מחיי היום יום (יציבה לקויה, הרגלי עבודה, מתח כימי ורגשי ועוד). כל עומס המופעל על גופנו יוצר גירוי על המערכת העצבית וכתגובה מערכת העצבית מגיבה, לרוב, בתגובה מגננתית, תוך כדי הקשחת השרירים.

לדוגמה, בזמן רכיבה גופנו רכון מטה וקדימה. כשהגוף כפוף קדימה מופעלים עליו כוחות הכבידה. עומסים אלו נקלטים על ידי חיישני מערכת העצבים וכתגובה, מערכת העצבית מעבירה פקודת כיווץ לשרירי הגב הגורמים להתקשחות עמוד השדרה. מטרת תגובה זו היא להגן על גופנו מפני המשך נפילה ולייצב את גופנו.

כיווץ שרירי עמוד השדרה גורם לדחיסת חוליות עמוד השדרה אשר לוחצות את הדיסק ועלולות לגרום לפריצת דיסק. פריצת הדיסק זה לא הבעיה, זו רק ה"חולייה החלשה" בשרשרת הקינטית. הבעיה, היא העומס המערכתי הנוצר מהפקודות העצביות.

כאשר בוחנים פציעות בכלל ופציעות ספורט בפרט קיימת חשיבות מכרעת בהבנה המערכתית. תיקון החוליה השבורה, טיפול סימפטומטי במקום הפציעה, שבמקרים מסוימים חשוב, אינו פותר את הבעיה האמתית- העומס המערכתי.

בכרוניקה של פציעות חוזרות קיים צורך בהתייחסות מערכתית. השם של הסימפטום – דלקת, פריצת דיסק,  או כול שם אחר אין בה כדי להעיד על הבעיה עצמה ולא על הטיפול. הטיפול הסימפטומאטי בבעיה זה לקבע בתחבושת את האזור הפגוע. מטרת הטיפול המערכתי היא להביא את התנהלות הגוף במישור המוטורי-עצבי לאופטימאליות.   

המערכת האחראית על התנהלות הגוף ברמה המערכתית זו מערכת העצבים. כל עומס המופעל על גופנו נקלט על ידי חיישנים עצביים – מכאנורצפטורים. חיישנים אלו, מעבירים מידע זה אל מערכת העצבים וכתגובה נשלחים פקודות מוטוריות אל השרירים, להתכווץ.

ככל שעומסים אלו מתמשכים מערכת העצבית, באופן תמידי, כרוני, ממשיכה להעביר פקודות כיווץ אל השרירים, גם כשאנו לא מתאמנים. הטונוס השרירי אינו בשריר כי אם במערכת העצבית. נתק את העצב והשריר יפסיק לעבוד לחלוטין. ככל שהעומסים בגופנו מצטברים, אט אט נוצרים מתחים על מערכת העצבית וזאת, מנהלת את גופנו ברמה המערכתית, בכיווץ.

 

לא פעם אני פוגש ספורטאים שגופם מתפקד כמו אופניים כשהמעצורים בהם סגורים. זה לא כיף. ברכיבה, עבור אותו מאמץ, במקום לרכב 40 קמ"ש אתם רוכב 35 קמ"ש, שלא לדבר על השחיקה.

לא אחת קורה, שכתוצאה מפציעה, הגוף באופן אינטואיטיבי משנה את סגנון הריצה. נקע בקרסול יגרום לצליעה, משקל הגוף יעבור אל הרגל הבריאה וזאת כדי להגן על הרגל הפגועה. מצב זה דורש שינוי בדפוס המוטורי של מערכת העצבים. ככל שהפציעה מתמשכת אט אט דפוס זה מושרש בתוך מערכת העצבית, זה דפוס הסתגלותי.

גם לאחר חלוף הפציעה, מערכת העצבית ממשיכה לנהל את הגוף מתוך דפוס זה. כל דפוס הסתגלותי למעשה פוגם ומחליש את התנהלות הגוף ואז כעבור שבועות ואולי חודשים אנו מתעוררים לבעיה אחרת, חדשה. "האם אתה חושב שבעיית הגב קשורה לנקע שהיה לפני מספר חודשים?" התשובה השכיחה "לא, מה הקשר? זה רגל וזה גב". בגופנו הכול קשור בכול והמערכת המקשרת ומתאמת את כל פעולות הגוף זו המערכת העצבית.

כל טראומה שחווינו בעבר מותירה את רשמיה במערכת העצבים ובעיקר בשרירי עמוד השדרה וכשעמוד השדרה מכווץ זהו "הזיכרון" לאותו אירוע. זיכרון זה, ממשיך  לנהל אותנו , בין אם במודע או שלא במודע,  כאילו הפציעה ממשיכה להתרחש. תחושה זו מוכרת לנו, אנו זהירים ורצים כאילו על ביצים.

רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאים

בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בפופולאריות של רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאי הצמרת בעולם ובקרב ספורטאים בכלל. מלך הטור בעשור האחרון לאנס אמסטרונג אף העיד על כך בספרו "כול שנייה קובעת: ""…הקבוצה לא כללה רק את הרוכבים, היו גם המכונאים, המעסים, הטבחים, המנהלים והרופאים. מעל כולם , האדם החשוב ביותר בקבוצה שלנו היה ככל הנראה הכירופרקט…". "..האדם שחיבר אותנו מחדש את גופינו המרוסקים היה הכירופרקט שלנו, ג'ף ספנסר…" לאנס אמסטרונג – מתוך ספרו – "כל שנייה קובעת" (עמוד 173).

הכירופרקטיקה אינה משרתת את הספורטאים בטיפול ושיקום פציעות ספורט בלבד, אלא, בנוסף וחשוב יותר, הטיפול הכירופרקטי מאפשר לגופנו לפעול ביעילות ובאנרגטיות ובכך עוזר למצות את הפוטנציאל שבו Peak Performance.

טיפול מהפכני בכירופרקטיקה שפותח לאחרונה מאפשר את שחרור המתח ממערכת העצבית

טיפול בשיטת NETWORK SPINAL ANALYSIS NSA –  מפסיק את ההתנהלות המגננתית ומאפשר למוח דפוסים תפקודיים יעילים ורגועים יותר. הטיפול מתבצע באמצעות מגע עדין ומדויק בנקודות אסטרטגיות בחוט השדרה.

שיפור בכאבים ובתפקוד

המתח הכרוני בשרירי הגב יורד, תפקוד החוליות משתפר והלחץ מהדיסק (פריצה) משתחרר. היציבה משתפרת, עמוד השדרה מתגמש ועומד בצורה יעילה בעומסי האימונים. המתח הגופני הפנימי נרגע ותפקוד המערכות הפנימיות משתפר: כך גם הנשימה, הלב ולחץ הדם, מערכת העיכול ועוד. מערכת החיסון מתחזקת והגוף מרגיש בריא יותר. בכך גופנו מתאושש מהר יותר מה שמבטיח את השיפור בכושר הגופני.

 זכרו! המתח אינו בשריר, אלא במערכת העצבית! כשהגוף לא רץ נכון ,זה מכיוון שמערכת העצבית סיגלה דפוס זה.

הכותב : ד"ר שמי שגיב כירופרקט מומחה לרפואת ופציעות ספורט

B.Sc תואר ראשון פיזיולוגיה של המאמץ

M.Sc  תואר שני ביומכניקה של הספורט

נציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס בריצת המרתון אלוף ישראל במרתון ואלוף ישראל בטריאתלון ( ק. גיל)