באנו חושך לגרש – להתמודד עם המחלה
כשמחלה או משבר בריאותי פוקד אותנו, אם ברמה האישית או ברמת המשפחה, התחושה היא שאנו בחושך. אז איך? או האם זה אפשרי כלל לגרש את החושך? כיום, המדע יודע להוכיח שרק האור קיים. חושך מתקיים רק בהעדר האור. מחלה מתקיימת רק בהעדר של בריאות. כשם שלא ניתן לגרש חושך, כך גם לא ניתן לגרש מחלה. מה שניתן לעשות זה להביא את האור, להביא בריאות לחיים. אז מה מונע מהאור להיות נוכח בחיינו?
כשאנו לכודים בעולם הדואלי- אור חושך, שחור לבן, ימני שמאלני, אנו בתפישה של נפרדות, אי-שייכות. אנו נאלצים להזדהות, לנקוט עמדה- בעד או נגד, טוב רע. עומדים על המשמר בהגנה על העמדה שלנו ונלחמים כדי למגר את הצד השני. נאלצים לבנות חומה וחיים בעולם של נבדלות. חשבתם פעם כמה אנרגיה ומאמץ נדרש כדי לשמר את החיץ. כמה מתח, סטרס ולחץ זה יוצר בגוף. שמתם לב כמה אנרגיה אנו משקיעים ב: לא להיות חולים. גם נציגי מערכת הבריאות דואגים לטפח נפרדות זו –המלחמה בהשמנה.
הנפרדות הנה אשליה שהמוח יוצר. המוח מקטלג, יוצר מחיצות, תיקיות- זה פשוט יותר נוח לעבוד כך, כמו המחשב. ולא כי זו האמת, אלא פשוט כי כך המוח פועל. כשאנו מביטים מהחלל אל כדור הארץ לא נראה גבולות – הגבולות הם על הנייר. כשאנו מזדהים ופועלים מתוך אשליית הנפרדות, המחיר הוא שיפוטיות הנובעת מפחד. שמתם לב כמה אנרגיה אנו משקיעים בלשפוט את האחר? את אירועי החיים? וכמה אנו מבקרים ושופטים את עצמנו?
החיים בנפרדות גורמים לנו לשפוט גם את מה שקורא לנו – כאב, מחלה, משבר, כמשהו רע שצריך לגרש או שלא היה אמור כלל להתרחש. מכך, אנו גם שופטים חלקי הגוף השונים שלנו – "זה הגב הדפוק שלי…", "זה הלב החלש שלי…". כשאנו שופטים, לא רק שאנו מונעים את יכולת הריפוי, אנו מנציחים את המחלה. הנבדלות היא מקור הסבל.
הנפרדות מונצחת גם בתפישה הרפואית הממסדית- מחלקה אורתופדית, מחלקת לב, ומומחים המתמחים בחלקים ספציפיים. אך גופנו אינו בנוי מיחידות נפרדות. גופנו הנה יחידה אורגנית הוליסטית שכול תאי ומערכות הגוף פועלים באחדות, בקשר. המילה בריאות באנגלית הנה HEALTH , הלקוחה מהשורש הלטיני WHOLE דהיינו שלם. בריאות זה שלם.
מה שחוסם, כעט, את האור מחיינו ומבריאותנו הוא תחושת הנבדלות והשיפוטיות. חומות הנפרדות מתחילות להתמוסס ברגע שאנו רואים שמה שאנו חושבים כטוב או כרע הם רק ביטויים שונים של אותו דבר. זה כמו להסתכל על כף היד ולחשוב, שכף היד זה הצד היפה וגב היד זה הצד הפחות יפה, כשלמעשה, זו אותה יד.
ברגע שנפסיק לשפוט את המתרחש בגופנו או בחיינו כטוב אך בעיקר כרע, או לכנות זאת בכול מיני שמות תואר, יתאפשר לנו פשוט לחוות, להיות עם מה שקורה. היכולת לחוות את החוויה מבלי לשפוט אותה מאפשרת לאור, לבריאות, להיכנס. ברגע שנפסיק לשפוט את האחר יתאפשר דו-שיח. אין זה אומר שאנו חייבים להסכים או לקבל את דעתו(ה). אך שיפוטיות יוצרת מחסום שאינו מאפשר הקשבה או תקשורת ובכך מונעים את האור.
גם כשאנו בחושך –כאב, סבל או משבר, משם, תמיד עדיין ניתן לראות נקודת אור. ככול שנלמד להיות באור- בקבלה, בהקשבה, באחדות, משם, מהאור, זה בלתי אפשרי לראות את החושך. להביא אור לגויים מתחיל בקבלה עצמית.