תפקוד מערכת עצבים ברכיבה
כשאנו אומדנים את כושרנו הגופני אנו לרוב מתייחסים לכוח וסיבולת השריר, לתפוקת הלב והנשימה והיכולת המטבולית של הגוף ליצר ולספק אנרגיה. אך, משום מה, מקומה וחשיבותה של מערכת העצבים במרכיבי הכושר הגופני
ובריכת אופנים כמעט ונעלם. כאשר, למעשה, אין אף ולו פעולה אחת המתאפשרת ללא פקודה ממערכת העצבים. כשאנו רוכבים אנו מבצעים אימוני סיבולת, כוח ובכך אנו משפרים מערכות אלו.
אך, איך למעשה מאמנים את מערכת העצבים? מה קורה למערכת העצבים בשעת פעילות גופנית? ואיך מערכת העצבים חשובה לשיפור הכושר הגופני? זה הזמן להחזיר למערכת העצבים את כבודה וחשיבותה לא רק כמרכיב מכריע בכושר הגופני אלה הרבה מעבר לכך. לרכב, להתחרות, צריך רצון, צריך אתגר ושאיפה. היכן בדיוק בגוף נמצה הרצון, השאיפה, בשום מקום. תפקידה של מערכת העצבים, בנוסף לאין סוף פעולות, היא לתרגם את האנרגיה של הרצון והשאיפה לאותות כימיים וחשמליים ולניידם דרך העצבים אל השרירים המניעים את גופנו.
מערכת העצבים זו המערכת הפוקדת, המתאמת, מווסתת, מתזמנת ומפקחת על כל פעולות הגוף. דרך מערכת העצבים אנו חשים את גופנו (כאב). דרך מערכת העצבים אנו חשים את הגירויים הסביבתיים ודרכה אנו מגבים לאותם גירויים. דרך מערכת העצבים אנו למדים, גדלים ומתפתחים. בתוך מערכת העצבים צרובה הזהות העצמית, הדימוי העצמי, מה שלמעשה מכתיב את תגובותינו. מערכת העצבים למעשה משמשת כמעין ממשק , מתמר ( Transducer) הקולט אנרגיה מסוג מסוים ומתרגם אותה לפקודות כימיות וחשמליות.
כשאנו מבצעים פעולה כל שהיא כמו רכיבה, ניתן למפות את המוח ולראות את אזורי המוח הפעילים אשר משם יוצאים הפקודות אל השרירים, אך לא ניתן לראות מה בעצם "מדליק" אזורים אלו במוח. מה שמדליק את המוח זה הרצון, השאיפה שלך, ואת לא ניתן למצוא לא במערכת העצבים ולא באף מקום אחר בגוף. הרצון והשאיפה זה סוג של אנרגיה ( שזה לא המקום והזמן לדון בזה) אשר מיכולת מערכת העצבים לקלוט ולתרגם לפקודות עצביות – כימיות וחשמליות.
בזמן רכיבה יכולת השריר להתכווץ, ליצור כוח, תלויה בזמינות מקורות אנרגיה, במבנה רקמות השריר וביכולת גיוס יחידות מוטוריות. יחידה מוטורית כוללת עצב וכל סיבי שריר המעוצבבים על ידי אותו עצב. ברגע שהעצב מעביר גירוי כל סיבי השריר באותה יחידה יתכווצו. כדי שהשריר יצור כיווץ מקסימאלי יש צורך בגיוס מרבי של יחידות מוטוריות. אך כשאנו רוכבים באופניים הגוף נכנס לפעולה קבועה החוזרת על עצמה.
כתוצאה מכך, רק חלק מאוד מצומצם של עצבים ויחידות מוטוריות מגורות. זאת, מכיוון שמערכת העצבים פועלת על פי דפוסים הנרכשים כתוצאה מהאימונים, כמו תוכנה, או כמו מערכת ההצתה במכונית. הדפוס הנרכש, התוכנה, תגרה רק את אותם עצבים ובכך רק את אותם סיבי השריר. זה גם חלק מתהליך ההתייעלות וההסתגלות של מערכת העצבים.
ניתן לדמיין זאת כך: מערכת הכבישים זה כמו מערכת העצבים וישנם מספר דרכים להגיע מת"א לירושלים. אופי האימונים יגרום לגירוי במערכת העצבים ודרך האינטליגנציה המובנית בה תיבחר את הדרך , דפוס עצבי, היעיל (אנרגטי) והמהיר ( שריר-מכני) ביותר לביצוע הפעילות.
אך ככל שתתמיד לנסוע "בדרך" מסוימת, זאת אומרת שימוש ביחידות מוטוריות מאוד ספציפיות, הדרכים החלופיות לא יהיו זמינים וכתוצאה יתנוונו. עצב שלא מגורה לאורך זמן פשוט מתנוון ויוצא מכלל שימוש. כך, שכל שנותר לך זה רק דרך אחת, דפוס פעולה חד גוני. בזמן אימונים ותחרויות, כשיש עומס מוגבר רק על נתיב אחד, הסיכוי לשחיקה לפציעה ולעייפות גדל. כשאתה חש תשישות בזמן תחרות ואין באפשרותך לגייס יחידות מוטוריות נוספות אתה עלול לקרוס מהר מאוד.
כדי לגרום לגירוי של עצבים נוספים ולגיוס מרבי של יחידות מוטוריות ובכך להגדלת כוח השריר והסיבולת יש צורך ליצור גירויים על המערכת העצבית, מצב לא פשוט בעיקר אם אתה רוכב רק כביש. לכן, אם אתה רוכב כל הזמן 
באותו קצב, באותו מסלול ובאותו סגנון לא תגרום לשום גירוי חדש. כדי לגרות את מערכת העצבים יש לשלב באימונים כמה שיותר גירויים למערכת העצבית: אימוני מהירות, אימוני כוח דינאמיים ( ניתורים, דילוגים), אימוני עליות, רכיבה בתוואי שטח שונים ורכיבה בקצבים שונים. כל אלו גורמים לגירויים תמידיים על המערכת העצבית ובכך משתפרת יכולת הגוף לגייס יחידות מוטוריות.
בנוסף גירויים אלו מעוררים את העצבים המוטוריים ליצור הסתעפויות חדשות, לסלול נתיבים מקבילים ונוספים, אל השרירים ( קולטרלאיות) ובכך מתעצמת יכולת עצבוב השריר. זאת ועד, העומס מתפזר על פני מגוון רחב יותר של סיבי שרירים מה שמונע פציעה ושחיקה.
הגירוי העצבי השומר על "ערנות" מערכת העצבים אינו חד כיווני, דהיינו רק במישור המוטורי. הגירויים על מערכת העצבים משליכים גם בכיוון הנגדי, על מערכת העצבים התחושתית, הסנסורית. מערכת העצבים התחושתית פועלת בתאום והרמוניה עם המערכת המוטורית. בתוך הגידים, השרירים והמפרקים שזורים אלפי חיישנים סנסורים שמתפקידם להעביר מידע, און לין, בכל הנוגע לתנועת (קינטית וקינמאטית) השריר והפרק בזמן רכיבה. מידע כמו: עומסים, מהירות תנועה, טווחי תנועה ועוד.
לדוגמה: רכיבה הינה תנועה מעגלית הדורשת משרירי הרגליים לשנות כיוון, פעמיים, ממצב של דחיפה למצב משיכה וההיפך. בסיום שלב הדחיפה, כשהפדל בשעה 6:00, חיישנים סנסורים (פרופריוספטורים) מגורים ומייד מעבירים פקודה אל מערכת העצבית לעבור ממצב של דחיפה למצב של משיכה, הדורש פעילות שרירית שונה לחלוטין. פעולה זו הינה אוטומטית הנשלטת ומתואמת דרך מערכת העצבים. זהו למעשה דפוס תנועתי.
שוב, כשאנו רוכבים במסלול קבוע, בקצב קבוע חיישנים אלו מגורים באופן די ספציפי וקבוע. העצבים הסנסורים שלא מגורים לאט לאט יתנוונו אף הם וזה, יוצר לא מעט בעיות. הרבה פציעות מתרחשות כתוצאה מניוון מערכת העצבית התחושתית. אם אתה רוכב במסלול הקבוע ויום אחד החליטו במע"צ לבצע עבודות בכביש והשאירו איזה מעמורה לא ישרה, ואתה , כמובן עולה עליה , היכולת שלך, של מערכת העצבים, להגיב לשיבושים לא צפויים כאלו, תלויה, בערנות ותפקוד החיישנים הסנסורים. וכשאלה מנוונים ולא בשימוש אינך יכול להגיב כהלכה.
זה גם חלק מהגורמים לכאבים והפציעות כשאנו משנים את כיוון האופניים. זאת מכיוון שלוקח זמן עד שהחיישנים הסנסורים מתאפסים. עד אז פועלים גירויים לא מוכרים ופעולת השרירים עדיין לא מתואמת מה שיוצר עומסים על הרקמות הרכות. לכן, כל שינוי בכיוון האופניים צריך להיות מדוד ולאפשר זמן הסתגלות.
יתרה מכך, ככל שאתה מבצע פעילות חד גונית, המסרים התחושתיים לאט לאט מצטמצמים לדפוס מאוד קבוע ושחוזר על עצמו. בכך נפגעת היכולת שלך לחוש ולהיות בקשב עם גופך. כספורטאי אינך יכול להרשות זאת, כי
ספורטאי "חייב" להיות כל הזמן בהקשבה ובערנות לכל מה שמתרחש בגופו (להפסיק להסתכל על השעונים) .
כשאתה באוטומט אתה לא קשוב לגוף ואז פציעות עלולות להתפתח ואתה לא ערני. אז בז
מן רכיבה, אל תהיה כבד ומקובע, מדי פעם שנה את התנוחה, את הסגנון. רכב בעמידה, שנה Cadence , התמקד במשיכה, ספרינט קצר. בקיצור נסה כמה שיותר ליצור גירויים על מערכת העצבים ובכך לשמור על "ערנות" מערכת העצבים.
על כן, כושר גופני כללי, מבחינת מערכת העצבים אומר: מערכת עצבים מוטורית ותחושתית עם הס
תעפויות מרביות, המאפשרות שליחה וקבלת מסרים עצביים-חשמליים רבים יותר אל ומהשרירים. אם אתה טריאתלט אז אתה במצב יותר טוב כי כל יום שרירים אחרים, תוכנה אחרת, פועלת ומערכת העצבים מגורה. רכיבת שטח אף היא, במידה מסוימת, שומרת על ערנות מערכת העצבים. אך אם אתה רוכב כביש אז עליך לעשות משהו בנידון. כמובן שכמו שיש כושר גופני כללי יש גם כושר ספציפי, ובסופו של דבר אם אתה מתאמן לרכיבת כביש אתה צריך כמה שיותר לתעל את הדפוס הספציפי לרכיבה זו ( הכביש המהיר והיעל ביותר).
כדי להמחיש לכם זאת בצורה ברורה יותר הנה דוגמה אישית. לפני כ- 8 שנים כשהצטרפתי לעולם הרכיבה ,לאחר קריירה במרתון, התחלתי את הרכיבות הראשונות שלי עם השכן שלי. אני אז הייתי בכושר של 34 דק, ב-10 ק"מ והוא אולי יורד את השעה. אמרתי לעצמי (לתחרותי שבי ) הוא לא יחזיק איתי. לאחר כחצי שעה של רכיבה ראיתי שאני לא עומד איתו בקצב. לא הבנתי, אני הייתי בכמה דרגות כושר מעליו. אבל כעט הדברים מובנים יותר ואני מקווה שגם לכם. פשוט לא הייתה לי את התוכנה, לא הייתה לי את מערכת העצבים כדי להעביר את הפקודות. כושר גופני היה לי, אך מאוד מאוד ספציפי לריצה ומערכת העצבים שלי לא הייתה מסוגלת להתמודד עם שום דבר חדש, לא מוכר.
לכן, שמור עד כמה שניתן על גיוון באופי האימונים, עד כמה שזה קשה נסה כל יום לשנות סוג אימון. גוון את מסלולי הרכיבה, שנה קצבים, שנה סיבובי רגלים וטכניקה. גיוון וגירויים חדשים הם המפתח לשמירה על התפתחות מערכת העצבים והכושר הגופני. אל תיתן לעצמך להיות באוטומט, שמור על ערנות באימונים כדי שתהיה ער לגופך ולחיים שלך.
רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאים
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בפופולאריות של רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאי הצמרת בעולם ובקרב ספורטאים בכלל. מלך הטור בעשור האחרון לאנס אמסטרונג אף העיד על כך בספרו "כול שנייה קובעת: ""…הקבוצה לא כללה רק את הרוכבים, היו גם המכונאים, המעסים, הטבחים, המנהלים והרופאים. מעל כולם , האדם החשוב ביותר בקבוצה שלנו היה ככל הנראה הכירופרקט…". "..האדם שחיבר אותנו מחדש את גופינו המרוסקים היה הכירופרקט שלנו, ג'ף ספנסר…" לאנס אמסטרונג – מתוך ספרו – "כל שנייה קובעת" (עמוד 173).
הכירופרקטיקה אינה משרתת את הספורטאים בטיפול ושיקום פציעות ספורט בלבד, אלא, בנוסף וחשוב יותר, הטיפול הכירופרקטי מאפשר לגופנו לפעול ביעילות ובאנרגטיות ובכך עוזר למצות את הפוטנציאל שבו Peak Performance.
טיפול מהפכני בכירופרקטיקה שפותח לאחרונה מאפשר את שחרור המתח ממערכת העצבית
טיפול בשיטת NETWORK SPINAL ANALYSIS NSA – מפסיק את ההתנהלות המגננתית ומאפשר למוח דפוסים תפקודיים יעילים ורגועים יותר. הטיפול מתבצע באמצעות מגע עדין ומדויק בנקודות אסטרטגיות בחוט השדרה.
שיפור בכאבים ובתפקוד
המתח הכרוני בשרירי הגב יורד, תפקוד החוליות משתפר והלחץ מהדיסק (פריצה) משתחרר. היציבה משתפרת, עמוד השדרה מתגמש ועומד בצורה יעילה בעומסי האימונים. המתח הגופני הפנימי נרגע ותפקוד המערכות הפנימיות משתפר: כך גם הנשימה, הלב ולחץ הדם, מערכת העיכול ועוד. מערכת החיסון מתחזקת והגוף מרגיש בריא יותר.
בכך גופנו מתאושש מהר יותר מה שמבטיח את השיפור בכושר הגופני.
זכרו! המתח אינו בשריר, אלא במערכת העצבית! כשהגוף לא רץ נכון ,זה מכיוון שמערכת העצבית סיגלה דפוס זה.
הכותב : ד"ר שמי שגיב כירופרקט מומחה לרפואת ופציעות ספורט
B.Sc תואר ראשון פיזיולוגיה של המאמץ
M.Sc תואר שני ביומכניקה של הספורט
נציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס בריצת המרתון אלוף ישראל במרתון ואלוף ישראל בטריאתלון ( ק. גיל)