ימני, שמאלני – להחלים את הקיטוב
מודאגים, מוטרדים, מהשיח המתלהם בחברה? מההקצנה בחברה? מהשיח המתלהם ברשתות החברתיות? מהשיסוע בחברה?
מה גורם לשיסוע בחרה?
כיצד מחלימים, מרפאים, את השיסוע בחברה?
לאחרונה, ובכל פעם שפורץ אירוע ביטחוני, או אמירה מעוררת מחלוקת, אנו מתוודעים לשיח המתלהם בציבור: ימני, שמאלני, אשכנזי, ספרדי, דתי, חילוני, וברשתות החברתיות, הפוסטים, מלאים בביטויים שעדיף מלהזכיר. שיח זה למעשה משקף תודעתה של קוטביות.
קוטביות בין פלוס ומינוס, טוב ורע, שמרנים וליברלים. תודעה קוטבית היא בריאה וחשובה לדינמיות, להתפתחות ולאיזון החברתי – הפכים המשלימים. אך תודעה קוטבית לא בריאה, יוצרת נפרדות והבדלה, ועלולה להוביל לשיסוע וניכור חברתי. כיצד מחלימים את הקוטביות בחברה?
התודעה הקוטבית למעשה משקפת את הקוטביות ברמת האינדיבידואל – איננו מסוגלים להכיל או מדחיקים היבטים מסוימים. בתהליך ההחלמה, אחרי שלב הסבל וחוסר האונים הנגרם מהכאב או המחלה, אנו מוצאים עצמנו מול הבנה שיש כאן קשר. משהו התרחש שהוביל להתפרצות המחלה, ואיך שהוא, "אני", קשור לזה.
כאשר משבר בריאותי פורץ, הנטייה היא להסתכל על החלק: זה הגב, זה הברך, זה הלב החלש. אך רגע, האם הברך קשורה לעמוד השדרה? ועמוד השדרה קשור ללב? בוודאי, הכול קשור בכול. על מנת ש"קשר" יתקיים יש צורך בשתיים. ובכל קשר יש קוטביות, הפכים. לכל קוטב אנו נותנים שם –זכר ונקבה, חזק וחלש. הקצוות הם למעשה ביטויים שונים של אותו אחד – "אני".
כשאנו בשלב הלא בריא של התודעה הקוטבית, אנו מזדהים עם צד אחד ומתכחשים לצד האחר. אנו מחצינים תכונות שאנו חשים טוב איתם: ביטחון, חכמה, ומדחיקים, היבטים שאנו חוששים מהם: חוסר ביטחון, בושה, עלבון ועוד. הטרגדיה היא, שההיבטים שאנו מתכחשים להם, למעשה, מנהלים אותנו, ופורצים במחלות ובהתנהגויות שלרוב אלימות.
ריבוי המחלות והאלימות החברתית, הם ביטוי של כך!!!
תודעה קוטבית לא בריאה יוצר נפרדות, נבדלות. דורש מאתנו לקחת צד – ימני או שמאלני. וזה, גבירותי ורבותי, הבסיס לכל הסטרס והמתח. הנבדלות, בסופו של דבר, יוצרת את מה שאנו חוששים ממנו יותר מכל – לבד. הנפרדות גורמת לשיפוט עצמי- "זה הגב הדפוק שלי", ולשפוט אחרים ואת הסביבה- "ימנים\שמאלנים מטורפים". שרק מקצינה את הקוטביות. וכמה אנרגיה אנו משקיעים בלשפוט את עצמנו ואת האחר? חבל על הזמן.
תודעה קוטבית לא בריאה, היא ה"לחם והחמאה" שעליה חיים פוליטיקאים, מפלגות, מערכת החינוך, מערכת הבריאות, קבוצות ספורט, והלאה והלאה. הפילוג, הפיצול, בחברה בין טובים ורעים, אדומים וירוקים, בעדינו ונגדנו, זה מה שנותן כוח לממסד, אך מנגד, משסע בנו. הפילוג החברתי הינו ביטוי, השתקפות, של מצב פנימי – קוטביות לא בריאה.
אנו מתכחשים, מתנגדים, להיבטים מסוימים בנו!!
אם אתם מסתכלים על כף היד ואומרים שזה הצד היפה של היד, וכעת, אתם מביטים בגב כף היד, ואומרים, שזה הצד המכוער של היד. בשלב מסוים אתם מתחילים להבין שזו אותה יד. ליד זו יש שני צדדים. הפכים, מנוגדים, המשלימים האחד את השני. "מכוער" הוא חסר משמעות ללא "יפה" ו"סבל" הוא חסר משמעות ללא "שמחה", וההיפך.
אם אתם מסוגלים לראות זאת, להפנים זאת, שלכף היד שני צדדים, שלהם תכונות שונות, שאולי נתנו להם שמות שונים, ושהם שני צדדים, שני הפכים, המשלימים זה את זו, אז אתם מתחילים לעבור לשלב היותר בריא של התודעה הקוטבית.
כמו שיש יום ולילה המבטאים שינויים במחזור של אותו "יום", כמו שיש חורף וקיץ המבטאים מחזורים של אותה ה"שנה", כך גם בנו, יש בנו חלקים שונים: בריאים וחולים, יש בנו היבטים שונים: ימנים ושמאלנים. רק ברגע שנראה שכל החלקים הם "אני", נוכל להחלים. רק ברגע שנוכל להכיל את כל הקצוות הפוליטיים והחברתיים, נוכל להחלים כחברה.
בתודעה קוטבית בריאה איננו רצים אחר חוויות "טובות", או נפגשים רק עם אנשים שאיתם אנו חשים טוב. אנו גם לא בורחים מנסיבות חיים "קשות" או מאתגרות, או נמנעים מלהיפגש עם כאלו שמעוררים בנו סערת רגשות. מפגשים, נסיבות, אלו, נועדו לשקף לנו היבטים מודחקים, היבטים שאנו מתכחשים להם, היבטים שאנו מתנגדים להם, וזו, ההזדמנות שלנו להכיל אותם, לקבל אותם, להחלים אותם . אנו חיים בקבלה שזה מה שהחיים מזמנים עבורנו לצורך ההחלמה, הצמיחה וההתפתחות שלנו. כשאנו מקבלים, יש זרימה – ביטוי לתנועה בין הקוטביות. תנועה, שבכל שנייה מתבטאת באופן שונה. וכך אנו גדלים – כי כך גם בחיים.