מסע אל הלב המרפא

מסע אל הלב המרפא 

 אז האם פעם עצרתה לרגע ושאלתה למה כל זה קורה לי? כי שאלה זו בלבד יכולה להתחיל לעורר אותך אל מסע חיפוש ותהייה

שאלה זו יכולה להוציא אותך ממקום ותפישה של קורבן, שזה דבר קשה כשלעצמו- קורבן, כנראה אני לא יודע לה זה קורה לי? או שזה מגיע לי? ומן הסתם לא ניתן לעשות שום דבר לשנות זאת

יש כאלו הקוראים לזה גורל, קארמה. זה שאני לא יודע למה זה קורה לי אין זה אומר שאין איזה הסבר לכל האירועים הללו, אולי אני לא יודע את המכניזם של זה. וקרוב לוודאי שיש כזה

מצבו של הגוף הרגשי, של הלב, הוא זה שיוצר את כל האירועים הללו

הוא אינו זה שקובע איך זה יבוא לידי ביטוי – מחלה, גירושים, פיטורים, אלא מה שחשוב לנו בכל אירוע ואירוע זה התכולה הרגשית של מה שקורה לנו

אם כל האירועים הללו קוראים לי, אז לבטח לי יש חלק בהתהוות האירועים

וההיבט המקשר בין כל האירועים הללו זה מצבו של הגוף הרגשי

 ברובד הרגשי, כל האירועים הללו הם אותו אירוע, שחוזר על עצמו שוב ושהיכולת שלנו להפסיק זאת תלויה ביכולת שלנו להחלים את הלב, ללמוד להרגיש את הכאב, הפגיעות, ההשפלה, הנטישה, הבגידה

האדם היחידי שאותו אני יכול להחלים זה רק את עצמי

וההיבט שאתו אני צריך להחלים ובשליטתי הבלעדית זה את הלב שלי

כיצד מחלימים את הלב?

ראשית יש להבין שמציאות החיים באשר היא או לפחות בחיים האלו כאן, מתהווה על יד 4 גורמים הבאים

פיזי- מנטאלי- רגשי- אנרגטי רוחני

מה זה פיזי- זה המפגש שבו אנו מכונסים כאן, במקום ושעה ספציפית. זה האירוע הפיזי, תאונה, לחץ דם,

מנטאלי- זה הפרשנות שאנו נותנים למה שקרה, וכמה פרשנויות ניתן לתת לאירוע- אין ספור. לא רק בין אנשים אלה אותו אדם יכול לספר דברים שונים על אותו אירוע

רגשי- מה הרגשתי באתו אירוע –

אנרגטי- זה המשמעות או האפשרויות, כולנו יכולנו להיות במיליון  אירועים שונים בשעה זו

אומנם כל ההיבטים מבטאים מציאות אך מה כאן הכי חשוב זה כמובן הרובד הרגשי. מה שחשוב לי ביחס לכל אירוע ואירוע זה מה הרגשתי.

אם כואב לי משהו – סימפטום = פיזי, מה שבאמת מדאיג אותי זה לא הכאב, זה לא הדיאגנוזה = מנטאלי, אלא איך אני מרגיש

אם כואב לך הגב, מה מדאיג אותך ביחס לזה שלא אעבוד, שאהיה מובטל, חסר תועלת, שלא יעריכו אותי – מה שמדאיג אותי זה ההרגשה שאני לא מוערך, הסימפטום הפיזי זה כאבי הברך, אך לא מוערך יכול לבוא לידי ביטוי גם במשבר בזוגיות, בעבודה

אם אני רוצה לקנות משהו, בגד, אני קונה זאת בגלל ההרגשה שזה ייתן לי

כל החלטה שאני מקבל מונעת מהרגשה

אם אני שואף להתקדם בעבודה, בתפקיד מה שאני שואף זה להרגשה של כבוד,

אם אני רוצה להרוויח יותר כי זה ייתן לי ביטחון, שקט נפשי

מה שחשוב לי לגבי כל עשייה בחיים זה כיצד זה מרגיש לי

מה שחשוב לי לגבי כל מחשבה תפישה או אמונה זה כיצד זה מרגיש לי

למעשה מה שמניע, גורם, סיבה לכל פעולותינו והתנהגויותינו זה הרובד הרגשי

המילה רגש = EMOTION  למעשה ENERGY IN MOTION

אנו  מונעים מהאנרגיה הרגשית, השכל רק פורט את האנרגיה לפקודות והוראות הפעלה כדי להוציא לפועל את ההרגשה

אנו מונעים או החשש להרגיש הרגשות לא נעימות או מהצורך להרגיש טוב

אך מה שמניע אותנו (פחד) לא להרגיש זה גם מה שנרגיש

לכן, מציאות החיים מתבססת על 4 הרבדים אלא יש רצף , והרצף הוא אנרגטי- רגשי – מנטאלי- פיזי

ברובד הפיזי למפגש הזה יש התחלה וסוף

ברובד המנטאלי – כל אחד והסיפור שלו

אז מה כאן אמיתי – זה ההרגשה

הבא נראה איך זה בא לידי ביטוי גם בחיים – מה הם שלבי התפתחות התודעה

כשאנו נולדים אנו פועלים מתוך התודעה הרגשית – תינוק

לאחר מכן – בערך בגיל 6 אנחנו הולכים לבית ספר- שם אנו מפתחים את התודעה המנטאלית – אות, משפט, סיפור

בערך בגיל 13 , בר מצווה, אנחנו הופכים לבוגרים- מה התפקיד שלי בחברה, אנו מודעים לגוף הפיזי

אז אם בשנים הראשונות לחיינו קרא אירוע סביבנו, האירוע הזה נרשם, נצרב ברובד הרגשי

אין לי עדיין יכולות להבין מה זה נטישה, בגידה, עלבון, גירושים, טרגדיה

למעשה אנו חווים את העולם בדרך שבה ההורים שלנו חווים את אירועי החיים שלהם

איננו ממציאים שום דבר התנהגות הינה דפוס נרכש

לכן אם נצרבתי בנטישה, מה שיקרה זה מכיוון שהרגש הוא המניע, גורם, הוא ייצר עבורנו אירועים, נסיבות, שיגרמו לנו להרגשת הנטישה – בכך שאולי חברה תעזוב אותי, או יפטרו אותי בעבודה, – כשאנו מסתכלים על האירוע ברובד הפיזי אנו לא יכולים לראות שום קשר, גם לא ברובד המנטאלי,

אבל אם נתבונן פנימה אל הרובד הרגשי נראה שבכל אותם אירועים ההרגשה היתה זהה – נטישה

הקשר בין כל האירועים מצוי ביכולת שלנו להרגיש

אך מכיוון שנטשנו את הרובד הרגשי עבור התודעה המנטאלית והפיזית, איננו מודעים למתחולל ברובד הרגשי

מה גם שאירועים שהציפו אותנו רגשית ולא יכולנו או ידענו איך להכילם, ברחנו אל הרובד המנטאלי, ותפקיד הרובד המנטאלי זה לעצור את הרגש

אנו יכולים גם לעשות דברים לצרוך אלכוהול ואוכל כדי לדכא את הרובד הרגשי

מכיוון שרובד הרגשי נסתר מאתנו מה שקורא שהעולם ישקף לנו את המתחולל ברובד הרגשי שלנו – או באירועים כאלו או אחרים או אנשים יתנהגו אלינו באופן שיעורר בנו – פחד, כעס, בגידה, נטישה, חוסר אונים, חוסר כבוד, – מראה

ועד שלא נחלים את הצלקות הרגשיות, אירועים ימשיכו להתרחש שיציפו את הרגשות המודחקות,

אז איך מחלימים את הצלקות הרגשיות.

אנו לומדים להרגיש, להיות עם ההרגשה,

 רק כשנוכל להרגיש נוכל להחלים

כי אני יכול לעשות פעולות פיזיות כדי להעלים לכם כאב. אני גם יכול לתת לכם הסברים, דיאגנוזות לגבי הסיבה לכאבים, וכל אחד יכול לתת לכם דיאגנוזות שונות, כי דיאגנוזה זה למעשה סוג של סיפור

אך דבר אחד שאף מטפל רופא, פסיכולוג, רב, ומה לא אינו יכול לעשות בעבורכם זה להרגיש בעבורכם

כי רק אתה יכול להרגיש בעבורך. וביכולתך להרגיש אתה מתחיל לשחרר את המטען הרגשי

רגש כמו מים זורמים בצינור, ואנו חוסמים אותם בכך שאנו מכווצים, נועלים את הגוף, ואז זה מתפרץ באולכוס, פריצת דיסק, לב, אירוע, לחץ דם. כשאנו מסכים להרגיש זה כמו לפתוח את הצינור

למעשה מי שעדיין תקוע בהרגשה זה לא אנחנו הבוגרים, אלא זה הילד שבנו

ילד מבטא את ההיבט הפגוע שבנו – ההיבט הרגשי

ומצבו של הילד יהדהד אל חיינו הבוגרים

וכילדים או מתבגרים אימצנו כל מיני אסטרטגיות איך להתמודד עם הילד הפגוע

ואת האסטרטגיות האלו אנו רואים בדפוסי עמוד השדרה – אהיה חזק, לא ארגיש

כאשר סיטואציה כזו או אחרת מציפה בנו את הפגיעות, זה הילד שעדיין חש כך, אין כאן שום דבר חדש

לכן כשאירוע מציף אותנו רגשית, דמיינו שמה שלמשה קורה שזה ילד בין 2-6 שנים שחש כך, ואיך אני כעט כבוגר יכול להרגיש זאת, להיות בהרגשה.

כי כול עוד לא נוכל להרגיש את ההרגשה הזו לא נוכל להחלים

למעשה מה שמתבקש זה דבר פשוט אך נוגד כל תפישה והבנה רציונלית – להרגיש.