מעצמאות לעצמיות – הבסיס לאהבה וערך עצמי

כירוופרקטיקה

כירופרקטיקה עמוד השדרה

מעצמאות לעצמיות

בעבורי, כאשר אני רוצה לבדוק מושג כל שהוא, אני תמיד פונה אל חוכמת הגוף. הביולוגיה של הגוף אינה רק מסבירה תהליכים פיזיולוגיים אלא אף מסבירה את תפקודנו ברמה הפסיכולוגית והחברתית. כאשר אני מהרהר במושג, בערך : עצמאות, אני תוהה, האם יש באמת מצב שכזה, בגופנו, בו תא או איבר או אף אדם, הוא אכן עצמאי.

בהגדרה, עצמאות היא מצב של: עמידה ברשות עצמו, אי תלות באחרים. אני שואל את עצמי, האם יש מצב שכזה, בגופנו, בו תא או איבר, אכן עומד ברשות עצמו ואינו תלוי בתאים או באיברים אחרים. ובכן, אין מצב כזה.  תפקודו של כל תא וכל איבר הינו ביחס לשלמות התפקודית של האורגניזם. כל תא ואיבר הם ייחודיים, אך הייחודיות שלהם היא ביחס לשלמות התפקודית של האדם.  

אך, כן, למעשה ישנו תא כזה, עצמאי, המתפתח בגופנו כל הזמן, שכל עינינו הוא קיומו הוא. תא זה אינו מתחשב בתאים האחרים. תא זה הוא עצמאי לחלוטין (כמעט). בהתפתחותו, תא זה מותיר סביבה חרוכה הגורמת להרס תאים (בריאים) אחרים ובסוף גם לאדם עצמו. לתא הזה קוראים  תא סרטני.

כאשר בוחנים את גוף האדם על מאות ומיליוני התאים שבו, על מכלול מערכות הגוף המקיימות חיים, רואים מערכת מופלאה הפועלת בשיתוף ובהדדיות. בריאות האדם, תלויה ביכולת  לשמר ולפתח את התועלת הייחודיות של כל תא ואיבר וביחד עם זאת לפעול מתוך טובת הכלל (גוף האדם).

כאשר הייחודיות של  האינדיבידואל נשחקת , באמתלה, שטובת הכלל חשובה יותר, נראה חברה חולה. וההיפך, בחברה, בא העצמת האינדיבידואל, ללא התחשבות בטובת הכלל אף היא תגרום לחברה חולה. זה הפרדוקס.

עצמאות היא לא החופש לעשות כל מה שבה לי, או כל מה שמתחשק לי. עצמאות היא החופש לביטוי של ה"עצמי" – החופש לקבל החלטות שבהלימה עם המהות, הייחודיות, שאני.  העצמאות להיות עצמי. עצמי שיודע את תרומתו הייחודית למארג השלם של החברה.

הבה נהיה כנים. כשאנו בוחנים את שלל האמונות, הערכים והתפישות שמנהלות אותנו, כמה מהם מבוססות על סמך ניסיונות וחוויות  החיים הפרטיים שלנו, וכמה מהם הם אמונות שהוטמעו בנו שאימצנו מהסביבה . כאשר אנו ניצבים בפני החלטה, מה השיקולים העומדים לנגד עינינו? מה יראה טוב? או מה ירגיש טוב? בכך למדנו ליצר "עצמי" ופתחנו מודעות ל"עצמי" שמותאם לצרכים חברתיים. מצב זה מוביל לחרדה ותחושה של ניכור ובידוד.  זה לא עצמאות.

הצורך "לחגוג", לציין, עצמאות, לרוב נובע מכך או שאנו לא מכירים בערך שלנו עצמנו, או, מכך שאנו חיים בתחושה שהחברה אינה מכירה בערך שלנו. תפישה זו לרוב מונעת ו\או מובילה למצב של מגננה או למצב של התנשאות והבדלה.

אז אם לא את עצמאותנו, מה כן ניתן לחגוג? מה שיש לחגוג זה את הייחודיות\העצמיות שלנו ואת החופש שיש לנו לבטא את הייחודיות\עצמיות שלנו בדרכנו המיוחדת, ומכך, את התרומה הייחודית שלנו למארג החברתי, האנושי, בכללותו.

עם זאת יש לזכור, שלאף תא בגופנו אין עליונות על תאים אחרים. על אף ייחודיותם ותרומתם, כל תאי הגוף באו מאותו תא! זה הפרדוקס, ככל שנטפח את העצמיות שלנו כך נראה שאנו כמו כולם ובכך את הקשר שלנו לסביבה ולמארג האנושי. כאשר אנו יודעים ליישב את הפרדוקס בין הצורך לעצמיות, ועצמיות המשרתת את טובת הכלל התחושה היא: רוגע, זרימה, יכולת לבטא רגשות והרגשה של חיבור.

בשפה אחרת טיפוח ה"עצמי" זה אהבה ל"עצמי" וזה אותו "עצמי" שקיים בכולנו. העצמיות היא עצם קיומנו. חג עצמיות שמח.

הכותב : ד"ר שמי שגיב כירופרקט מומחה לרפואת ספורט

מומחה לשיקום מערכת העצבית