החלמה – החזרה הביתה אל הגוף

 

המפתח להחלמה זה לחזור הביתה לחזור לתוך הגוף. אז כולנו ביחד נעבור מסע – השיבה הביתה, אל הגוף

תחשבו שהגוף זה כמו הבית שבו גדלנו. ויום אחד קרה לי משהו, משהו לא נעים, וכתוצאה ברחתי מהבית.

כל החיים אני חי בחשש ובדאגה שמה אחווה את החוויות הקשות.

כל החיים אני חי בניתוק מהבית מהמשפחה מהגוף.

והסיבה שבגללה ברחתי , שלרוב מדובר בטראומה רגשית, הופכת להיות, הגורם המניע לכל ההתנהגויות שלי

בתוך תוכי אני יודע שאני חייב צריך ואולי רוצה ומבין שכדי להחלים אני צריך לחזור אל הבית.

 כי הניתוק והחששות הם הגורמים לכאב, למחלות כעס, צער, ואני מרגיש ומבין איך הניתוק הוא הסיבה למחלות ולכאבים שמהם אני סובל,

ואני מבין ויודע איך הניתוק הזה גורם לי להיות תקוע בחיים בקריירה ואיך זה משפיע על הזוגיות, על הקריירה.

אז יום אחד אני עוצר את הריצה הזאת, ומתחיל להסתובב חזרה.
כן אני מתחיל לצעוד בחשש, ואולי השבילים לבית כבר מלאים בקוצים ועשבים ואני לא ממש מזהה את הדרך, אבל משהו בי אומר לי שהגיע הזמן לחזור הביתה. לחזור אל הגוף

הגיע הזמן להחלים

ואנחנו יוצאים למסע השיבה הביתה, כי המפתח להחלמה זה לחזור הביתה אל תוך הגוף

הגוף שאותו נטשנו אי שם בילדות שלנו.

רק בבית אנו יכולים , להרגיש בטוחים שאפשר להשיל את המגננות, שאפשר לחשוף את הפגיעות שלנו להרגיש שלמים, נאהבים, שייכים,

כשאתה בבית ומשהו קורה אתה יודע שאתה תהיה מוכל

וכאן חשוב להדגיש, להחלים זה לא לתקן, כי לתקן זו תפישה שיש כאן משהו שבור, משהו מקולקל שיש פה אויב שצריך להביס. זה מה שהרבה גורמים רוצים שתחשבו, כי בכך הם משמרים את מעמד הכוח ועושים עליכם הון. 

כי אם אתה חושב שאני לא בסדר ושיש צורך לתקן, זה אומר שאתה לא מקבל את עצמך, אתה לא מקבל את המצב שבו הגוף נמצא, אתה מתנגד. והגוף תמיד נמצא במצב הנכון שלא, גם מחלה זה מצב נכון. מחלה היא הריפוי. כי בכך הגוף הרגשי שלנו מבין שאני לא בסדר וזו תהיה התגובה ברמה הפיזית והשכלית

בעבורי, זה היה מובן לי בחוויה שעברתי אי שם בהתבגרות שלי בטיול הראשון לאירופה כחבר במשלחת ספורט, ביום האחרון נתנו לנו יום חופש בלונדון הגדולה.
ומה לעשות הולכים לאיבוד בדרך.
אך איך שהוא באינטואיציה שלי הסתכלתי על מפות לתיירים הפזורות בכל פינה.
ידעתי לזהות היכן המלון ששהינו, ידעתי לזהות את המוזיאון שרציתי להגיע.
אך כל זה לא היה חשוב. כי מה שהיה הכי חשוב על המפה זה הסימן : אתה נמצא כאן.
YOU ARE HERE .
מלמדים אותנו להיות ממוקדים מטרה, אם אתה לא יודע מהיכן באתה לא תדע לאן אתה הולך. ואני מידית הבנתי שהדבר החשוב ביותר במפה זה
YOU ARE HERE

לא משנה להיכן אתה רוצה לחזור או להגיע. אם אין לך את ה: נ.צ. שאומר לך היכן אתה , לא תוכל להגיע לאף מקום.

ככה גם פועלת אפליקציית WAZE  או כל תוכנת ניווט

ולהיות כאן זה להיות בגוף. כי הגוף תמיד נמצא ב: כאן.  ואם אתה רוצה לדעת מה קורה אתך, כל שעליך לעשות זה להיות בגוף.

הגוף תמיד נמצא בנוכחות – מה זה אומר – שב: התחשב  בכל הגורמים הפיזיים המנטאליים והרגשיים זה המצב הנכון שהגוף הסתגל אליו – וגם כאב או מחלה, זה מצב נכון. לא מחלה ולא כאב הם לא טעות. האינטרפרטציה שלנו יכולה להיות שגויה.

זה כמו שלא פעם אני פוגש כאן לקוחות: משה איך אתה מרגיש? נפלא, הכל דבש.  אני בודק את הגוף ובעיקר את עמוד השדרה, הכל תפוס מכווץ. ואז אני פונה, משה אני הקשבתי למה שאתה אומר אבל הגוף שלך כעט אומר משהוא אחר. מי לדעתך אומר את האמת.

הגוף!! הגוף תמיד אומר את האמת לגבי החיים שלנו, השאלה האם אתה שם, בגוף, והאם אתה מבין מה הגוף מנסה לאומר, כדי לדעת מה קורה,

או שעברתה לראש, ששם אתה יכול לחשוב כל דבר העיקר לא להיות בגוף

הגוף יודע הרבה לפני שהראש מבין – אינטואיציה

הגוף הוא הכלי, כמו מכונית שאתה אנחנו נוסעים, שאתו אנחנו חיים ומתנהלים בחיים, הכלי שאתו אנחנו מרגישים חושבים שמחים עצובים חולמים וכן גם חולים.

אז אם אנחנו רוצים לדעת מה קורה אתנו היכן אנו נמצאים אנחנו צריכים להיכנס פנימה אל הגוף. כי כל מה שאנחנו צריכים כדי לממש את עצמנו, כל התשובות שאנו חפצים כל הידע כל המידע נמצא בתוכנו. ואנחנו רק צריכים להיות נוכחים בתוכו.

הנשימה תמיד קוראת עכשיו, היא לא קוראת מחר.

ישנו משפט הודי עתיק שאומר: אם אתה רוצה לדעת מה חשבת לפני 5 שנים כל שעליך לעשות זה להסתכל אל הגוף שלך היום.
ואם אתה רוצה לדעת כיצד יראה גופך, ולצורך העניין הבריאות שלך, כל שעליך לעשות זה להסתכל על המחשבות שלך היום

מה גורם לנו לברוח מהגוף?

הבריחה מהגוף מהבית  אפשר לראות זאת כחוויה אנושית כמו הגירוש מגן העדן עקב בגידה או חוסר אמון או איך שתרצו לקטלג זאת

וכולנו חווינו חוויה טראומטית כזו או אחרת

ואין זה משנה מה היו הנסיבות- נסיבות קשות או אפילו די טריוויאליות, אבל מה שחשוב זו החוויה  של התנתקות, לבד – התנתקות מהרחם המוגן, התנתקות מחוט הטבור, התנתקות מהשד שמשם קיבלתי את המזון חום ואהבה, דחייה, נטישה,

במידה מסוימת התנתקות היא גם מנגנון הישרדותי – כמו להתעלף, המערכת מוצפת, המוח לא יכול לעבד הצפה מטורפת של מידע, אז המוח מתוך מגננה, נועל עצמו, וזה מה שקורה שהרבה פעמים בחוויות קשות , כמו תאונות דרכים, שאנו לא זוכרים, אבל מה לעשות החוויה התרחשה, והזיכרון שלה עדיין נמצא בגוף

אבל אט אט מנגנון ההתנתקות הופך לסוג של דפוס ברירת מחדל שמנהל אותנו, וכל פעם שקשה לנו, שכואב לנו, האינסטינקט הוא לברוח מהגוף, מהכאב,

 זו גם הסיבה מדוע אנו מנסים בכל כוחנו, להעלים את הכאב. כי הכאב אומר לך תחזור הביתה, שים לב. אתה לא כאן

ויש לנו מספר אמצעים כדי לסמם אותנו מהחוויה כדי שלא נצטרך לשים לב – כדורים למיניהם, אבל לא רק, ברגע שכאב או מחלה פורצת, אנחנו לא ממש בגוף, ואין לנו מושג מה קרה? איך זה פתאום קרה?

היום גם רופאים מבינים שהגוף יודע מה הוא עושה. אז עד היום היו רושמים כדורים אנטי- דלקתיים, היום מתחילים לתת פרו-אינפלמטורי, כי מביני שדלקת זה תהליך ריפוי.

חרדה זה מסרים מנוגדים

הטיפול בכאב רק מעצים את מה שגרם לכאב עצמו!!!

אז אנחנו ניגשים לאנשי מקצוע שיסבירו לנו- והם נותנים לנו דיאגנוזה , אבחון, וזה עוד אמצעי שמאפשר לנו לא להיות עם החוויה, דיאגנוזה זה האסמכתא שאתה אני מסביר לעצמי ולעולם למה יש לי את משה שיש לי.

היבט חשוב של החיים היא היכולת לייצר משמעות ,ללא משמעות החיים אבסורדיים, וכך גם הכאב או המחלה.

כאב זה לא טעות!!

אך בעידן שבו אנו לא מקבלים כלים ליצירת אנחנו מקבלים משמעות מהגורמים המקצועיים. בכך אנו לא ממש יכולים לחוות את החווייה האישית שלנו אלא נצמדים למושג – דיאגנוזה

ברגע שאנו מצמידים שם למיחוש – דיאגנוזה, אנו למעשה קוטעים את הקשר. ברגע שאנו נותנים שם למשהו זאת כדי שנוכל להבין ולא להרגיש, כדי שנתייחס לקונצפט ולא להרגשה. וזה מונע את יכולת ההחלמה.

זה כמו שפעם שכבתי בחופשה על חוף באחד האיים היווניים , ומרחוק שטה אניית נוסעים ענקית, האנייה הפליגה ואני חזרתי לבטן גב. 15 דק לאחר מכן פתאום מ: ים שקט הים הפך לגלי. מהיכן הגיעו הגלים. אהה…. נזכרתי באנייה.

אם אני לא נוכח בגוף אני אף פעם לא רואה את הקשר את הרצף בין אירועים לתגובת הגוף. לראות את הקשר אתה חייב ללמוד להרגיש ולא להבין. כי כשכואב או מחלה פורצת המוח תמיד מנסה למצוא קשר, אולי אכלתי משהו אולי התכופפתי, אבל לרוב ההקשר, בגופנו, בין גורם לתוצאה הוא תמיד מידי. זאת כי הגוף יכול ויודע להסתגל, לפצות, והרבה פעמים דברים קורים ורק חודשים או שנים לאחר מכן אנו חשים כאב או מחלה פורצת,  ואם אנחנו לא בגוף אנחנו לא ממש יודעים לזהות את ההקשר

מחקרים מאוד מתקדמים מראים שאנשים עם מודעות גבוהה לגופם כמעט ואינם חולים, זאת כי הם ממש תופסים את הבעיה כשהיא קטנה ולא הופכת למפלצת

 

אז הבה נדבר רגע על מערכות הגוף שמאפשרות חיים

נמשיך באנלוגית הרכב מה הם המערכות החשובות ברכב – רכב יש מרכב שלד, מערכת הנעה ומערכת היגוי

המרכב זו המערכת הפיזיולוגית – שזה כל האיברים – שרירים, עצמות, היכולת לקחת מזון ולהפוך אותו לאנרגיה, מערכות ריפוי – עצם נשברת הגוף יודע לאחות שבר, אני נחתך הגוף יודע לרפא את הפצע.

מערכת ההנעה זו המערכת הרגשית – ורגש היא היכולת להגיב לשינויים. אני שומע את נהמת האריה מידית המערכת הרגשית שלי מניעה אותי ליצור שינוי בהתנהגות. ENERGY IN MOTION

מערכת ההיגוי זו המערכת המנטאלית – שתפקידה לקטלג, לסדר, לארגן, חוקים, מה מותר מה אסור, לארגן לי מפה שאתה אני מתנהל בחיים.

כל אלו הם היבטים של אותה אינטליגנציה – אינטליגנציית החיים- INNATE

וכל המערכות עובדות בתאום בסנכרון. והמערכת האחראים על התאום הסנכרון זו מערכת העצבים.

וכעט אני מזמין אתכם לקבל שבעצם עמוד השדרה הוא האיבר שדרכו כל מערכות הגוף מתואמות.
כי עמוד השדרה וחוט השדרה, דרכם זורם המידע מהמוח אל הגוף ומהגוף חזרה אל המוח.
עמוד השדרה הוא הווסת של המערכת הרגשית – מה זה אומר, האם מותר לי לבטא רגש כזה או אחר.
עמוד השדרה מעגן בתוכו את הדימוי העצמי שלנו- והדימוי העצמי מכתיב מה מותר מה אסור, מה אני יכול מסוגל או לא מסוגל.

מצב עמוד השדרה מכתיב האם אני יכול לחשוב משהו חדש או להמשיך לחשוב את אותם מחשבות שחשבתי אתמול, האם יש לי חופש לבחור או  שאני פועל מתוך תוכנה קבוע מראש.

לכל מה שאתה חושב או מרגיש ובעיקר לא מרגיש יש ביטוי בעמוד השדרה

לכן אם אני רוצה לדעת באמת מה קורה איתי כל שעלי לעשות זה להסתכל על עמוד השדרה

אם אני רוצה שמשהו ישתנה בחיים שלי עמוד השדרה חייב להשתנות

אם אני רוצה שהבריאות שלי תשתנה עמוד השדרה חייב להשתנות

אם אני רוצה לצמוח להתפתח בחיים עמוד השדרה חייב להשתנות

אם אני רוצה שמשהו חדש יתרחש ביחסים, בקריירה, עמוד השדרה חייב גם הוא להשתנות

היציבה, המתח, בעמוד השדרה קובע את החיים או יותר נכון איך אתה חווה את החיים. אז אם אתה רוצה לשנות את החיים שנה את עמוד השדרה – לא לדבר על זה

כשאנו חווים אירוע קשה אנו רוצים לשים אותו מאחור, כדי שנוכל להתקדם, מאחור זה עמוד השדרה, ומה שמאחורינו זה מה שיהיה לפנינו

אחד התפקידים החשובים שמערכת העצבים מאפשרת היא : כיצד אנו קולטים או תופשים את המציאות. כיצד אנו חווים אירוע.

אז מה גורם לנו לעזוב את הגוף להתנתק מהגוף מהחיים – טראומה

אז הבה רגע נסתכל על חוויה ובכלל זו חוויה טראומטית

כל חוויה יש בה תחושה פיזית דופק, נשימה, כיווץ שרירים,

כל חוויה יש פרשנות לאירוע – אני לא בסדר (כי אני לא יכול להאשים את ההורים)

כל חוויה יש בה הרגשה שזה התחושה הפיזית עם המשמעות – נטישה, בגידה

הגוף נמצא בהתהוות, התחדשות,  בשינוי מתמיד. כל שנייה 3 מיליון תאים בגוף נהרסים וכל שניה 5 מיליון תאים חדשים נוצרים.

אך יש בנו תפיסה, כמו לפעמים כשכואב לנו, שזה לא משתנה וזה גם לא הולך להשתנות.

אז כולנו חווים סוגים שונים של אירועים אך האירועים שמותירים את הרושם העמוק ביותר הם טראומות. וכולנו חווינו טראומה.

וטראומה יכולה להיות אירוע קשה במיוחד –, כמו אובדן, כמו התעללות, או חבלה, אבל לא רק זה יכול היות גם משהו מאוד טריוואלי – כמו לא קנו לי מתנה, או אימי ילדה ופתאום התייחסה יותר לאחי, או אימי עברה הפלה והייתה בדיכאון ואני חוויתי זאת.

לא משנה מה היה האירוע, מה שחשוב זה כיצד הגבתי לאירוע.

וחשוב כאן להסביר, שאת כל התגובות שלנו לאירועים למדנו מהסביבה, ובעיקר מההורים שהם למדו מההורים שלהם, ודי סביר שגם אנחנו כהורים כבר הטמענו תגובות אלו בילדים שלנו.

שמתם לב כשתינוק כשהוא רק מתחיל ללמוד ללכת ונופל, הוא מסתכל להורים כדי לדעת כיצד הוא צריך להגיב.

 ותגובה זו חקוקה בדפוסים במערכת העצבים השדרתית

הדרך שבא הגבתי לאירוע – קורבן, הופכת למוטו של החיים שלי, והמוטו הזה פוגש אותי בנסיבות החיים. למה תמיד אני מרגיש קורבן

אז טראומה גורמת להצפה של חוויה קשה לא נעימה

כדי לעצור זאת אנו חוסמים את האנרגיה הרגשית. הגוף מפנה את האנרגיה הזו ואוגר אותה ברקמות הגוף בעיקר שרירים רצועות וזה בעיקר מתבטא בנוקשות מאוד מסויימת בשרירי עמוד השדרה.

טראומה גורמת למערכת המנטאלית לצלם את האירוע. הרובד המנטאלי מקפיא את האירוע בזמן במקום. זאת כדי שנוכל לנתח להבין ולהסביר מה קרה.

ואנו עושים זאת כדי שלא ניפול לאותו בור בעתיד

אנו עושים זאת גם כדי ליצר איזה הסבר הגיוני למה זה קרה – שנדע מי האנשים הרעים ומי הטובים.

כי באנו לעולם שאמור לקבל אותנו באהבה פתאום אנו מקבלים דחייה, סטירה, נטישה. ואנחנו צריכים לייצר איזה סיפור שיסביר לנו איך ולמה. העולם אכזר, העולם מסוכן, יש אנשים רעים, וכל סיפור חקוק בדפוסים במערכת העצבים השדרתית.

כדי להתמודד עם החוויה גם פיתחנו דמות מסיימת – קוראים לזה דימוי עצמי, או אגו.

אגו זו ישות, וירטואלית, שהרובד המנטאלי יוצר שכל מטרתו היא להגן עלינו מפני פגיעות ומנגד שיכבדו אותנו או יעריכו אותנו.

דימוי עצמי הוא למעשה אוסף של אירועים, סלקטיביים, שהמוח מגבש, שלרוב מושתתות על אירועים טראומטיים, ושאותם אני מטבל ברגש כל שהוא, ולהם אני קורה אני.

זה האופי שלי. לא זו רק אסטרטגיה שאימצנו כדי לשרוד, להתמודד.

אז במקום להפסיק משהו כמו להפסיק לעשן, לא , תיצור דימוי חדש שהוראות ההפעלה שלו אני יוצר מודל לחיקוי לבריאות

במקום להוריד משקל אני הולך להיות רץ מרתון

כשאנו ברחנו מהבית אנחנו מאמצים דימוי שכל מטרתו זה שיעריכו אותי, אבל מה שהניע אותי זה החוויה שלא מעריכים אותי וזה תמיד משתקף בנסיבות החיים – קריירה יחסים

 

ושוב האני הזה מעוגן בדפוסים שידרתיים המכתיבים את המחלות שלי, את היכולות שלי, את המעמד שלי, את התגובות שלי – כי למעשה טראומה גורמת לנו להישאר בעבר והעבר הזה משתקף בכאן ועכשיו. כך שהעבר שלי שווה לעתיד שלי.

וכל מה שאני חווה כעט נחווה דרך המשקפיים של האגו שנבנה מטראומה.

PTSD דחק פוסט טראומטיזה בדיוק זה, המוח ממשיך לחוות את האירוע כאילו זה ממשיך לקרות כאן ומה שקורה כאן גם מושלך אל העתיד.

כדי שנוכל להחזיק משהו, שריר מכווץ, דימוי מסויים, רגש, יציבה, זה אומר שמערכת העצבים כל הזמן דרוכה.

דיכאון זו התחושה כשאני מדכא את הרגש שמנסה לזרום

אני לא משוחרר להיות עצמי, כשאני מכווץ אני לא יכול לשנות, אני לא יכול להתפתח.

כשאתה בורח אתה בורח מ… ולא רץ אל. זה מפעיל את מערכת העצבים ההשרדותית וזה גורם לה לעבוד ממקום של ברח או הלחם, וזה גורם למצב פיזיולוגי, רגשי, מנטאלי = תודעתי, של מגננה סטרס ומלחמה.

כל כאב , כל מחלה , זה דפוס שהגוף הסתגל

ודפוסים מופעלים לפי טריגרים – הרמתי את הנכד, הורדתי את הזבל, הכיסה בעבודה, הרמתי את המזוודה בארץ

סכיזופרניה – מצב התודעה שלך מגדיר את הפיזיולוגיה. תודעה של בריחה מגננה קורבן אשמה יש לה פיזיולוגיה תואמת, מחשבה תואמת, יציבה תואמת, אמונה תואמת

כשאני בבריחה,  זו תודעה של ברח או הילחם, זו פיזיולוגיה שונה , זה מיקוד שונה

מערכת העצבים מפנה את המיקוד החוצה – לסכנה, כך שזה גם חלק מכך שמערכת העצבים לא ממקדת אותנו בתחושות ומיחושי הגוף, ואנו לא מודעים לגוף, לא נוכחים בבית

ואנו כל הזמן חיים בתחושה שרק ברגע שאגיע לשם, למעמד, לתפקיד, לזוגיות, הכל יהיה בסדר. ואנו רצים ורצים, מגיעים ואולי חווים איזה אתנחתא, ואז שוב מתחילה לבצבץ ההרגשה המוכרת, שעלי לשים שוב את נעלי הריצה ולהגיע לעוד פסגה, זה לחץ תמידי, חוסר סיפוק.

אז זהו אין לאן לרוץ יש רק להיות, ולהיות כאן ועכשיו זה להיות בגוף, הנשימה תמיד קוראת כאן ועכשיו. אם תשימו לב ברגע שאתם חושבים על משהו מהעבר שמדאיג אותכם הנשימה נעצרת..

טראומה גורמת לנו להיכנס ללופ. כי זו חוויה שלא הושלמה, נשארה תקועה, כמו עצם בגרון, הביטוי נעתקה נשמתי אינו רק ביטוי אלה מימוש פיזי של משהו שתקוע ותוקע אותי.  

אז איך יוצאים מהלופ, דרך המקום שמשם נכנסנו, דרך הטראומה, רק כשכעט אנו כבר צברנו ניסיון יכולות שמאפרות לנו לחזור אל האירוע והפעם בלי סיפור לחוות את האירוע, לעכל אותו עד הטיפה האחרונה

אז אם תשימו לב מתחת לכאב הפיזי מציד מבצבצת הרגשה.

ואתם יכולים להגיע אליה בכך שתשאלו עצמכם: מה מדאיג אותי בקשר לכאב? ומה מדאיג אותי בקשר לזה? שאלו שוב ושוב עד שתתחיל לבצבץ הרגשה. כעט אפשרו לעצמכם להיות עם ההרגשה, מבלי צורך להבין להסביר או לשנות. אט אט האנרגיה הרגשית תתחיל לנוע מחדש ולהשתחרר.

מים הזורמים בנהר יודעים את הדרך אל האוקיינוס, האנרגיה הרגשית יש בה את כל הידע הנדרש לגרום לשינוי הנכון בעבורך

 

הכאב והמחלה זה הדרך של הגוף לאותת לך: אתה לא בכיוון הנכון, ויש צורך לחשב מסלול מחדש.

הכאב זה בעצם המצב שבו המערכת או שהיא לא עומדת בעומסים ויש צורך לשדרג את המערכת, כמו מחשב אם מריצים עליו הרבה תוכנות וזה רק XP צריך לעדכן ל 10

הכאב זה גם חלק מתהליך השינוי. כאב מעורר לשינוי אך רק שינוי בדימוי העצמי מוביל להתפתחות

וכאו טמון ההבדל בין מחלה והחלמה. מה שעושה את ההבדל בין מחלה להחלה זה הכיוון שלך בחיים, כשאתה בבריחה אתה בבריחה מהמחלה. כשאתה מחלים אתה רץ אל ולהיכן אתה רוצה להגיע מה אתה רוצה שיהיה יותר בחיים ולא מה פחות

ובגלל זה רובכם הגעתם לכאן כי אתם רוצים כיוון חדש, לחזור הביתה.

אז כשאני בודק אתכם אני רק מעריך היכן אתם נמצאים, מה זה ה: כאן ועכשיו, ואת הביטוי שלא בגוף ובעיר במערכת העצבים ועמוד השדרה

אם אני רואה שיש מקובעות דחיסות בעמוד השדרה זה אומר שהגוף  במצב מגננתי, בדריכות

אז אם אני רואה שהשרירים שלכם מכווצים, זה אומר שיש אנרגיה רגשית שעדיין עצורה בגוף,

אם אני רואה שקיים מתח במערכת העצבים זה מעיד סטרס, מתח

אם שמתם לב אני לא מאבחן, לא נותן לכם דיאגנוזה

התפקיד שלי זה להראות לכם את הקשר בין אירועי החיים שלכם, דפוסי הפיצוי הפיצוי שהגוף הסתגל והאסטרטגיות המגננתיות, והאמונות שאימצתם והגוף שלכם.

כשאני בודק איך עמוד השדרה ובאיזה אופי מתח הוא נמצא זה גם אומר לי באיזה מצב תודעתי PHASE  אתם חיים – איך אני זוכר את העבר, בוטח, זהות, מחשבה, שפע

אז לאחר שהערכתי את מצבכם, אני מחפש מקום בגוף שמשם ניתן להיכנס פנימה אל הגוף. וזה מקום מן הסתם פתוח, שלא במגננה, ואם אגע במקום הזה שיפשר למערכת העצבים שלך לרגע להירגע. (שמתם לה, להירגע זה רק ברגע)  ולך לרגע להסכים להיות לרגע בגוף, להרגיש בסדר להיות בבית,  זה כמו לראות את האור בקצה המנהרה שאומר לך הנה זה הכיוון הביתה.

 אז בואו נדבר רגע על המקום הזה. המקום שבו הכיוונונים מתבצעים נקרה GATEWAY  זה שער, וכל שער יש בו צד כניסה וצד יציאה.

אלו מוקדים אנטומיים אסטרטגיים, המחברים בין מערכת העצבים ומערכת השלד, אלו נקודות המווסתות את המתח בחוט השדרה והמוח,
אלו נקודות שדרכם מערכת העצבים יכולה להתבונן אל עצמה,  אלו נקודות התממשקות בין הרובד הפיזי רגשי מנטאלי אנרגטי

החלמה היא מחוץ לזמן, טראומה היא תמיד מוגדרת, מקובעת, בזמן ומקום ונועלת את הגוף בתפישה של האירוע . ה Gateway  הוא מחוץ  לזמן,

המקום ששם האירוע מתעכל זה GATEWAY – זהו מקום כמו טוחן אשפה שלוקח את החוויה ומעכל אותה ומזה אנו מפיקים את השיעור שחיים מנסים ללמד אותנו

בהתחלה המגעים מכווננים לגרום למערכת העצבים הסימפטטית לשחרר מהמתח ולגרום למערכת העצבים הפארה סימפטטית שתפקידה הוא להרגיע את הגוף, להפעיל את מערכות הריפוי של הגוף

לרוב מה שנראה כתגובה זהו גל נשימתי RESPIRATORY WAVE , שיפור בתנועת החוליות, ירידה במתח הגידים והרצועות, לא פעם אולי אתם מרגישים שהגוף מתחיל לזוז, תנועות לא רצוניות או אף רצוניות כאילו כבר לא נוח במצב הזה והגוף מנסה לשחרר ולכוונן עצמו למצב הנכון

בשלב הבא הכיוונים נעשים מעט עמוקים וארוכים יותר ומטרתם לעורר את המערכת הרגשית   שתאפשר לפתוח את הברז הרגשי שלך, ולתת לאנרגיה הרגשית האצורה להתחיל לנוע לזוז, ולך להיות רגוע עם האנרגיה הזו מבלי רצון לשנות, להסביר או להבין,

כאן בדרך רואים תנועות יותר משמעותיות, שזה למעשה הדרך שבה האנרגיה הרגשית פורקת את המתח 

ואם אגע בך בצורה עוד יותר עמוקה שתאפשר לך להתבונן רגע אל הסיפורים, אל כל התבניות שאימצת, שאני צריך להיות כזה או כזה , ולראות רגע שדפוס זה שאולי היה נכון בעבור ילד בן 6 אינו דפוס נכון בשביל היכן שאני נמצאה כעט בחיים, ולראות כיצד התבניות הללו כעט מצרות אותי ולהתחיל להשתחרר את הצורך בלהמשיך ולהחזיק בהם

כאן בדרך כלל רואים תנועה יותר מעודנת ומדויקת סביב ה GW

ואם אגע בך באופן עוד יותר שונה שיפשר לך לראות את המפה שלך –  כל האמונות, שאימצתה וכעט לשאול האם זה הכי טוב שאני יכול, האם אפשר לשדרג ליעל לשכלל

וכאן רואים את ה SOMATOPSYCHIC  ביטוי לכך שיש כעט REORGANIZITION שהמערכת מתארגנת לתפקוד בריא יותר יעיל יותר

ואם אגע בכם עוד יותר עמוק שיאפשר לכם לראות את המקום האוטנטי שלכם, של היחודיות שלכם לעומת ייחודיות. איך אז עמוד השדרה יהיה, איך אז היציבה תשתנה.

GW  זה השער בין היכן שאתה נמצא לבין המקום שבו אתה רוצה או שואף או חושב שהיית רוצה להיות. פער שיוצר מתח

אם אני רוצה לגדול לצמוח אני צריך לפרק כדי שהערכת תתארגן מחדש לרמה גבוהה יותר.
אם אני רוצה שהשריר יגדל, אני חייב לאמץ אותי, המאמץ מפרק את השריר כי השריר במתכונתו הנוכחית בנוי להרים 50 ק"ג זו היכולת שלו. אם אנו רוצים לגדול אנו חייבים לפרק את המערכת כדי שמהו חדש יעיל חזק יותר יבנה

עכשיו שאתה בבית, אתה יודע שאם יש טיפת לכלוך אתה יודע לנקות. אם אתה גר לבד בבית ויום אחד אתה חוזר והכל מלוכלך אתה שואל מי ליכלך, איך זה קרה, כשאתה יודע שרק אתה נמצא כאן.

וכן אף אחד לא יכול לנקות את מה שרק אתה לכלכת. אבל עכשיו אתה יודע להפעיל וישרים. 

הרגש זה מה שנותן ממשות לחיים, כי אחרת הכל היה נשאר אבסטרקטי.

אם אתם מסתכלים על תמונה שלי בטלוויזיה הייתם אומרים שהתמונה זה אני, לא, התמונה זה רק השתקפות שלי. מה מייצר את התמונה, אותות מידע, אינפורמציה, וצריך גם מתח חשמלי, כמקור לאנרגיה מה שגורם לכל הפיקסלים להתגבש לתמונה,  כך גם אותי מה שמייצר את הגוף הזה זה אינטליגנציה, שיש בה את כל המידע INFORMATION    הנדרש לייצר את הגוף הזה. ובנוסף צריך אנרגיה. רמת האנרגיה  תקבע איזה אינטלגינציה תופעל. יש אינטליגנציה פיזית שעוסקת בהישרדות, אנרגיה רגשית שעוזרת לנו להיות להגיב לכל אירוע, יש אינטליגנציה שעוזרת לי לחשוב מה נכון או לא נכון לעשות – מחשבה, יש אינטליגציה שעוזרת ליעל לשכלל, לייצר מפה שמאפשרת לי להתנהל ביעילות, יש אינטליגנציה שיודעת כיצד אני יכול להביא את האוטנטיות