זמן פציעות, אני נופל וקם בראש מורם
סבל וכאב, ניתן לאומר שהם מובנים בהוויה של כל ספורטאי וספורטאית. על אף הנטייה לכרוך האחד עם השני, כאב וסבל הם שתיישויות נפרדות הפועלים מתוך רבדים שונים. כספורטאים, ובכלל, מה שמעיב על יכולתנו ליהנות מחדוות האימונים והרכיבה זה לא הכאב אלא הסבל. אך למזלנו, הסבל, זה ההיבט שיש לנו עליו שליטה, מוחלטת, לפחות כמבוגרים. אם כך כיצד אנו יכולים לתעל את הסבל, המתלווה לכאבי הפציעה, להמשך התחשלותנו ויכולתנו לממש את הפוטנציאל הטמון בנו.
כאב הנגרם ממתיחת שריר, דלקת, שברי מאמץ ועוד הינו פיזי – משהו נשבר, נמתח, נקרע, נלחץ ותחושת הכאב המלווה הינה תגובה פיזיולוגית לנזקים ולחבלות האנטומיות. נזקים אלו כמובן, יכולים להתרחש כתוצאה מאירוע חבלתי – טראומה, נפילה, התרסקות מאופניים או כתוצאה מנזקים ומאמצים מצטברים – שחיקה, עומסי האימונים ועומסי החיים. רוכבי אופניים חשופים לפציעות משתי הקטגוריות הנ"ל.
לעומת זאת סבל הינו מנטאלי. סבל זה הדאגה, החשש והתסכול הנובע כתוצאה מהכאב והמגבלה בפעילות הספורט בפרט ופגיעה באורח החיים בכלל. "כל השנה התאמנתי לקראת הטראנס אלפ, והכול יורד לטמיון…" , "התכוננתי לאליפות שתכריע את עתידי כספורטאי וכעט אני לא יודע מה יהיה איתי…", "השקעתי באופניים, פיניתי זמן ועכשיו אני לא יכול לרכב, איזה באעסה…"
כספורטאי אולימפי זכורה פציעה, נקע בקרסול, שהתרחשה כחודשיים לפני האולימפיאדה. מיידית עלו וצפו כל החששות והדאגות מכך שחלילה אני עומד להחמיץ את השתתפותי באירוע השיא בקריירה הספורטיבית שלי. "מה יהיה עם הספונסרים?", "…עם מלגת הספורט" וכולה נקע בקרסול.
כהשלכה לסבל אנו מידית יוצרים משמעות או סיפור. "ידעתי שמשהו ישתבש…", "המאמן לא האמין בי…" ולא חסרים סיפורים. עבור כול אחד ואחת הסיפור הוא אמיתי והסיפור הוא כמו מתג, כפתור הפעלה, שבכל פעם שאנו מספרים אותו הוא מפעיל את אותה תגובה נירולוגית-רגשית הגורמת לנו לחוש את תחושתנו לאירוע, גם אם אירוע זה, פציעה, התרחשה לפני שנים!
לכל טראומה, אירוע יש שתי תופעות: התגובה הפיזית (הכאב) והתגובה הרגשית מנטאלית (הסבל, הסיפור). התגובה הפיזית לאירוע, כמו גם האירוע עצמו, עברה חלפה לה, אך מה שממשיך להתקיים ולקיים את פציעה ולרוב באופן לא מודע, זה הזיכרון. זיכרון זה ממשיך להתקיים כהשלכה לסיפור וזה ממשיך את תחושת הסבל.
בתור ספורטאים צעירים אין לנו את אותם כלים שיש למבוגרים המאפשרים לנו להתמודד עם פציעות ספורט או טראומות. כילדים אנו לרוב מגיבים לאירועים מתוך יצר ההישרדות-קורבן, וכהשלכה, הסיפורים שאנו מצמידים לאירועים הינם בעלי אותו אופי ומשמעות: "הוא רצה שאכשל…", "הוא יותר טוב ממני…". אופי התגובה יגדיר גם את תגובתנו לאירועים דומים בעתיד ובכך אנו כבולים בסיפורים ובדפוס מגננתי זה. וזו גם הסיבה המרכזית מדוע כול כך הרבה ספורטאים צעירים ומוכשרים מגיעים לפרישה מוקדמת מידי.
רבים מאיתנו מודעים לנזק הממשיך להתקיים כתוצאה מהסיפורים שאנו ממשיכים לספר ומסרבים לפעמים בתוקף, לשנות את הסיפור, גם במחיר של המשך הפציעה ואף לפעמים בסיום הקריירה. לסיפורים אלו יש כתובת פיזית בגופנו בדפוסים עצביים-מוטורים לאורך עמוד השדרה. דפוסים אלו גורמים לקיבעונו והתקשחותו או לפעמים גם מנגד לכפיפותו של עמוד השדרה.
כיצד עמוד השדרה נראה כשאתה אומר לעצמך: "אני לא מסוגל" לעומת ההיפך" "אני יכול". על מנת שנוכל להשתחרר מסיפורים אלו יש לשחרר את מערכת העצבים מדפוסים עצביים אלו. שיטה חדשנית ומהפכנית בכירופרקטיקה NETWORK SPINAL ANALYSIS מתמקדת בהסרת מתחים ושחרור דפוסים עצביים שעדיין משמרים את קיבעון עמוד השדרה הממשיכים לשמר את האירוע וכתוצאה איננו יכולים לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. אנו מקובעים בזיכרונות העבר.
אז איזה סיפור טוב יכול לצאת מפציעה? אולי הגוף אותת לי שאני צריך לנוח? אולי העמסתי יותר מידי? אולי אני עושה משהו שאני כלל לא אוהב לעשות? או אולי כי המאמן או ההורים, הכריחו אותי? לא אחת אני נתקל בספורטאים המגיעים למרפאתי עם תלונות על כאבים הנובעים מפציעה. הבדיקות מראות שאכן יש ממצאים לתלונתם. אך לאחר שיחה המוטיב לפציעה נחשף, הם בכלל רוצים לפרוש מהספורט. עבורם ובאופן לא מודע כמובן, הפציעה, הינו המוצא לפרישה.
כאב זה דבר נתון, לעומתו- סבל הוא בחירה. אז איזה סיפור יש לאלוף? ואני מניח שאתה אחד שכזה. זכרו! הסיפורים שאנו מספרים יוצרים מצב תודעתי המפעילים כול תא ותא בגופנו ואופי הסיפור יכתיב את אופי התגובה הפיזיולוגית . אז אם כרגע אין בידכם או ביכולתכם לשנות את הסיפורים אז נסו לאמץ את סיפוריהם של אלופים.
ממליץ לכם לקרוא את ספריו של לאנס אמסטרונג ולאמץ את תפיסותיו לגבי מחלת הסרטן שפקדה אותו ושאף הוא ידע לאמור "שאילולא הסרטן הוא לא היה מנצח את הטור דפראנס". לאנס מעולם לא ראה עצמו "חולה". כאלופים אתם מבינים שמה שחשוב זה לא מה שקורה לכם, פציעה, משבר, אלה איזה משמעות אתם נותנים לאירוע ואלופים הם אלו הכותבים את סיפור חייהם- כמנצחים.
רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאים
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בפופולאריות של רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאי הצמרת בעולם ובקרב ספורטאים בכלל. מלך הטור בעשור האחרון לאנס אמסטרונג אף העיד על כך בספרו "כול שנייה קובעת: ""…הקבוצה לא כללה רק את הרוכבים, היו גם המכונאים, המעסים, הטבחים, המנהלים והרופאים. מעל כולם , האדם החשוב ביותר בקבוצה שלנו היה ככל הנראה הכירופרקט…". "..האדם שחיבר אותנו מחדש את גופינו המרוסקים היה הכירופרקט שלנו, ג'ף ספנסר…" לאנס אמסטרונג – מתוך ספרו – "כל שנייה קובעת" (עמוד 173).
הכירופרקטיקה אינה משרתת את הספורטאים בטיפול ושיקום פציעות ספורט בלבד, אלא, בנוסף וחשוב יותר, הטיפול הכירופרקטי מאפשר לגופנו לפעול ביעילות ובאנרגטיות ובכך עוזר למצות את הפוטנציאל שבו Peak Performance.
טיפול מהפכני בכירופרקטיקה שפותח לאחרונה מאפשר את שחרור המתח ממערכת העצבית
טיפול בשיטת NETWORK SPINAL ANALYSIS NSA – מפסיק את ההתנהלות המגננתית ומאפשר למוח דפוסים תפקודיים יעילים ורגועים יותר. הטיפול מתבצע באמצעות מגע עדין ומדויק בנקודות אסטרטגיות בחוט השדרה.
שיפור בכאבים ובתפקוד
המתח הכרוני בשרירי הגב יורד, תפקוד החוליות משתפר והלחץ מהדיסק (פריצה) משתחרר. היציבה משתפרת, עמוד השדרה מתגמש ועומד בצורה יעילה בעומסי האימונים. המתח הגופני הפנימי נרגע ותפקוד המערכות הפנימיות משתפר: כך גם הנשימה, הלב ולחץ הדם, מערכת העיכול ועוד. מערכת החיסון מתחזקת והגוף מרגיש בריא יותר.
בכך גופנו מתאושש מהר יותר מה שמבטיח את השיפור בכושר הגופני.
זכרו! המתח אינו בשריר, אלא במערכת העצבית! כשהגוף לא רץ נכון ,זה מכיוון שמערכת העצבית סיגלה דפוס זה.
הכותב : ד"ר שמי שגיב כירופרקט מומחה לרפואת ופציעות ספורט
B.Sc תואר ראשון פיזיולוגיה של המאמץ
M.Sc תואר שני ביומכניקה של הספורט
נציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס בריצת המרתון אלוף ישראל במרתון ואלוף ישראל בטריאתלון ( ק. גיל)